כידוע בקבוקי השתיה הריקים הם בקבוקים המועברים למיחזור וחייבים בפקדון,
אנשים רבים אוספים בקבוקי שתיה ריקים ומקבלים עליהם את דמי הפקדון חזרה מבית העסק.
שבת היא אחד הזמנים בהם יש במשפחות רבות בקבוקי שתיה, וזה נראה כהזדמנות לשמור בקבוקים אלו כדי לקבל עליהם אחרי שבת את דמי הפקדון.
במעשה שלפנינו משפחה נזקקת בבניין שלנו שמה עגלה בבניין לצורך איסוף בקבוקים החייבים בפיקדון.
גם אנו רוצים להשתתף בחסד זה, ובסיום הסעודה כשרצינו להוריד את הבקבוקים לעגלה, עלתה לנו שאלה
האם מותר בשבת להניח בקבוקים בעגלה?
7 תגובות
כיון שחצרו של אדם קונה לו ואסור להקנות בשבת משמע דאסור רק מצינו שקניין שלא בפרהסיא מותר כמו להקנות מטלטלין לצורך כתובה שם.. מ"מ יש לחלק שכאן הוא ממש עושה הקנאה ומשמע יותר דחשיב פרהסיא ולכן נראה לאסור. מ"מ אםאין כוונתו אלא לזרוק ואין לו נפקא מנא איפה הוא זורק בפח או בעגלה משמע דמותר לו להניח דלא מתכוין אלא לזורקם והוי כפסיק רישא בגזרה ולכן שרי. אבל מיתכוין להקנות לו אסור
אין בזה בעיה כי אחרי שגמר להשתמש בבקבוק זה נהיה פסולות ולא משנה עם שם את הפסולות בפח אשפה או שמניח בארגז לצורך מצוה
שלום אח יקר. לא הבנתי איזה מצוה יש כאן. ועוד אם הוא מתכוין להקנות יהיה מותר? משכ לגבי שבמקום לזרוק בפח זורק שם זה נראה הכי נכון לענד…
לכאורה ברגע ששם את זה בעגלה (ואולי אפילו ברגע שמגביה את הבקבוק על דעת כן) הוא למעשה מייחד את זה למסחר זה נהפך ל"אחשיביה" ונהיה מוקצה. מה שלולי זאת לא היה טורח להחזיר בשביל הכמה אגורות אלא היה משליך לאשפה/למיחזור לא מגרע מכך שבסופו של דבר הוא החליט כן לתרום וכעת זה נחשב כעומד לסחורה ונאסר בטלטול.
לכאורה ברגע ששם את זה בעגלה (ואולי אפילו ברגע שמגביה את הבקבוק על דעת כן) הוא למעשה מייחד את זה למסחר זה נהפך ל"אחשיביה" ונהיה מוקצה. מה שלולי זאת לא היה טורח להחזיר בשביל הכמה אגורות אלא היה משליך לאשפה/למיחזור לא מגרע מכך שבסופו של דבר הוא החליט כן לתרום וכעת זה נחשב כעומד לסחורה ונאסר בטלטול.
שלום לכל הלומדים היקרים ולכותבי התשובות
היות ושאלה זו הינה מציאותית ביותר בימינו שבתים רבים מצטרפים לתחום המיחזור והחברה "הירוקה" נידון זה יש ליתן עליו את הדעת ביותר,
לכאורה יש לדון בכלים העשויים לזריקה מה דינם, האם יהיה דינם כדין "מוסטקי"
היינו כלי שהיו משתמשים בו בעבר ונותנים לתוכו תמרים להבשלה ועשוי מעלי דקל ואחר זמן שהבשילו שוברים אתו ונזרק או חוזר לשימוש שנית ככלי גרוע.
והוא הדין לגבי שברי חבית המודבקים בזפת שמותר לשברם על אף שהוא כלי מהטעם הנ"ל, וכמבואר בשולחן ערוך סימן שיד או לא.
אכן יש לציין שאין גדר מוקצה לכלים אלו שכן הם ראויים לשימוש על שהם כלים פחותים כמבואר בהלכות מוקצה בסימן שח סעיף ו ע"ש.
אלא שיש לומר שמא על ידי שמייחד כלים אלו ושמרם יהיה דינם ככלי המוקצה לסחורה,
אמנם יש לציין שדבר המיועד לסחורה הינו מוקצה היינו דוקא כאשר הינו מיוחד לתשמיש ונזהרים שלא להשתמש בו כלל וכד' ובודאי שאין בנידון דידן דמיון כלל לכלים אלו.
ואף יותר יש לומר שאם האדם היה רוצה לשמור בביתו כלים אלו לשימוש חוזר או אפילו לזיכוי כספי לא נראה שיש לאסור בשום אופן,
שעצם השהייה אינה מהווה שם של סחורה כלל ואינו אסור מדין ממצוא חפצך, או כדבר הנראה כמסחר וכיו"ב,
שכן דוקא אם האדם עושה פעולה הניכרת בפועל יהיה הדבר אסור משום ממצוא חפצך,
אבל כאשר נותן את הכלים הללו בעגלה מבחינה טכנית נראה כזורק לאשפה ואכן מבחינת הנותן אין הבדל בין עגלה זו לבין זריקה לפח האשפה או המיחזורית
וראיה לדבר מדין אדם שמותר ללכת לשדהו בשבת לראות מה מהמצב אך אסור לו לעשות שום פעולה שכן יראה הדבר שמתעסק בדברי חול ואם כן הוא הדין כאן.
ואם כן גם כאן כאשר אני נותן מתנה או צדקה לעגלה לא יהיה אסור שכן היה מותר ליתן מאכל ולא ניכר הדבר כעושה מעשה חול ע"י ששומר את הכלים במקום מסויים,
ואף שעגלה זו של השכן מהווה כעין חצרו, מן הדין מותר לתת לתוכה שאינה נחשבת כחצר המשתמרת שכן הינה נתונה במקום שנמצאים בו רבים.
לפיכך לענ"ד מותר לשמור ביום שבת בקבוקים אלו או אריזות לגוניהם לצורך מיחזור או החזר כספי
ואינו מהווה דבר זה כעיסוק בצרכי חול שכן אינו ניכר שעושה סחורה וכד' אלא כשימור בלבד.
בברכת התורה ארז אלחרר
לגבי דברי הרב אלחרר
לא הבנתי מה שהובא דין מוסתקי וחותלות [יש כאן בלבול בין דין מוסתקי המוזכר בסעיף א' לבין חותלות המוזכר בסעיף ח' שבפשטות זה שני סיבות היתר] האם מותר לזרוק בקבוקים אלו באופן שישברו? לכאורה ודאי שאסור כי בקבוק זכוכית הוא בקבוק חשוב וחזק ואינו דומה כלל למוסתקי.
ואגב יש לדון בבקבוקים הטעונים טבילה לפני שמשתמשים בהם פעם שנייה האם הם לא יהיו מוקצה מחמת גופו כי לא ראויים כ"כ לשימוש?
מה שכתב שזה לא כחצר המשתמרת, אינו ברור כ"כ שפח שעומד בתוך חדר מדרגות נקרא מקום שמור בהרבה מקרים, אנשים מניחים גם דברים יקרים בחדר מדרגות ולא חוששים שמא יגנב, וצ"ע.