האם זו הלכה או האם זו מידת חסידות?
תקופת הקיץ והחופש הגדול מביאים הרבה שאלות וסוגיות בהלכה,
השאלה שהגיע השבוע:
ארזנו חבילות ונסענו כל המשפחה נשים וגברים נערים ונערות לכיוון החוף הנפרד בטבריה,
כידוע החוף בטבריה מחולק לשני חופים נפרדים של נשים וגברים נשים פונות לחוף הנשים
והגברים לחוף הגברים וביציאה נפגשים כולם שוב משפחות משפחות.
מישהו העיר שיש בעיה על פי מה שהגמרא בגיטין [סוף דף צ עמוד א ועמוד ב]
כותבת שאסור לאשה להיות במקום שהגברים עולים מן הרחצה, מה הדין והאם זה הלכה או חסידות?
רוצה ללמוד הלכה ולהבחן בבחינות הרבנות?
תכנס עכשיו לכאן ותקבל את כל הפרטים על למודי רבנות
6 תגובות
שלום,
לענ"ד מדובר בזמנם כשלא היה בגדי ים ולא מפגש כשכולם לבושים ולכן במציאות הקיימת כפי שמובא בשאלה אין שום בעיה הלכתית
בס"ד,
בסוגיה שבגמרא נאמר :
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד ב
ורוחצת עם בני אדם. עם בני אדם ס"ד? אלא במקום שבני אדם רוחצין.
במקרה דנן מדובר שהרחצה נפרדת, ולכן הנשים אינן רוחצות כלל במקום שהגברים רוחצים.
יש כאן הפרדת מקום (במקום שרוחצים באותו מקום. אל בשעות נפרדות, יש חשש גדול יותר.)
אם יש בעיה, היא שהגברים לא מכוסים בכל גופם בצאתם מתחום הרחצה, ויתכן שכתפיהם מגולים או שוקיהם.
עם זאת מקובל אצל רבותינו, שנשים בד"כ נוטות פחות להתגרות מגברים. אבל יש בעיה כללית יותר והיא האווירה הכרוכה ברחצה, והיא לא פחותה משמחת בית השואבה, שבה הפרידו בין הנשים לגברים. במלים אחרות הבעיה היא דו-צדדית: גם של הנשים הרואות את הגברים, וגם של הגברים, הרואים את הנשים, ויכולים לחשוב איך תיראנה ללא הבגדים העליונים. לעניות דעתי נראה שרצוי שלא יראו אלו את אלו גם בדרכם אל המים ובדרכם מהם, ואולי יש בזה יותר ממידת חסידות. בברכה, אברהם קהת
הלכה שזה גורם נסיונות וזה לא צניעות
הבנתי לפי הגמרא (גיטין, צ ע'ב)
אישה שנוהגת בפריצות ברשות הרבים
ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים
הדין: מצווה מהתורה לגרש אותה
לפי הנאמר (דברים כד,א): 'כי מצא בה ערוות דבר וגו' ושלחה מביתו'.
אפילו שהיא לא אסורה מדין זנות, מצווה לגרש אותה מכיוון שנוהגת במנהגי פריצות
זו מידת חסידות
שלום וברכה לכל הלומדים והעונים שהשתתפו בדיון הלכתי זה, לכאורה אכן מדברי הגמרא משמע שעיקר ההקפדה הינה על שני נידונים דת משה ודת יהודית, בתחילה כתבה הגמרא את הנידון הראשון לגבי הרוחצת בפועל עם גברים ובזה דחתה אותו הגמרא מכל וכל, כי אם היא רוחצת עם גברים ודאי היא פרוצה היא ואסורה לו ויוצאת ללא כתובה וחייב לגרשה כדברי התוספות שם והיינו מדין דת משה, ולכן דוחה הגמרא את הצד הזה ונוקטת ומעמידה הגמרא את ההתנהגות הקלוקלת של עוברת על דת יהודית שרוחצת במקום שגברים נמצאים ורואים אותה רוחצת במים והם כבר יצאו מן המים וכעת מתלבשים בחוץ [כך ביאר רש"י], ובודאי צריך לומר שהיא לבושה שאם לא לבושה שוב דינה כפרוצה כנ"ל [וכדין עוברת על דת משה], ועל כן היות ועושה כן לעיני גברים שרואים אותה רוחצת שמע מינה שאין זו דרך צניעות אלא כפריצות ומצוה לגרשה [ולא חובה] שעוברת על דת יהודית.
ואם כן לנידון דידן שוב אין הדבר דומה כלל שמה שעומדים אחר הרחצה מחוץ לחוף לא בזה דנה הגמרא כלל ומותר מן הדין כל שלבושים בצניעות.
ואף במה שכתבה הגמרא שמצוה וחובה לגרש כבר עמדו בזה הפוסקים שאם כן כל החילוניים ושומרי המסורת ולצערנו אף דתיים למיניהם שאינם מקפדים בהלכה חובה עליהם לגרש נשותיהם ה' ירחם, ובודאי שהדברים השתנו בימינו ואין להורות כן להלכה [למעוניינים להרחיב בנידון זה עיין שו"ת אשר חנן חלק ו-ז עמוד תקכה].
אכן יש להעיר שישנם המקלים לרחוץ עם בגדים יחד גברים ונשים שבזה בודאי אינו נכון הדבר שכן הדבר אסור גם משום קלות ראש כמבואר בגמרא סוכה (נא:- נב) שדנה שם הגמרא על התיקון שעשו בבית המקדש היות ובאו לידי קלות ראש בזמן שמחת בית השואבה והפרידו בין הנשים לגברים, ושואלת הגמרא "היכי עביד הכי [היינו כיצד שינו ממבנה בית המקדש לצורך ההפרדה] והרי כתוב "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" [שציוה ה' את דוד המלך ונתן הנביא את מידות הבניין וצורתו וכיצד התירו לשנות], אמר רב קרא אשכחו ודרוש וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, אמרו והלא קל וחומר ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה".
ועוד אמרו ביומא (ד:) "עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה, [שואלת הגמרא] מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה".
ובפרט בים או בבריכה וכד' ששם ודאי קיימת קלות ראש יש ליזהר ולאסור, ועוד שבגדי הנשים רטובים ונצמדים ושייך בזה חוסר צניעות יתר על המידה יש להימנע ולאסור זאת מן הדין ולא בגדר חסידות.
ולא כתבתי את כל זה אלא מפני שלצערי הרב גדרי הקדושה והצניעות יורדים מטה מטה ה' ירחם ולצערנו הרב יש המתירים לעצמם להקל בהתנהגות זו בבריכות פרטיות או בכל מיני חופים שאינם מוכרזים ונעשה הדבר כהיתר, ובודאי שיש לאסור זאת ולהרבות צניעות וקדושה.
בברכה התורה ארז אלחרר