שלום הרב
מה זה קרפאציו? מה דינו בשבת?
לאחרונה התחלנו לאכול בשבת מאכל הנקרא בשם קרפאציו
זהו מאכל מבשר בקר, עגל או דג לא מבושל שנחתך לפרוסות דקיקות, המוגש לרוב כמתאבן.
השאלה שלי היא האם מותר בשבת לתן עליהם מלח או מיץ לימון, או שזה אסור משום כבישה?
שאלה נוספת:
כידוע בשר חי הוא מוקצה
האם יש איסור מוקצה בקרפצאיו?
שלום רב
בהמשך לענין המלחת הסלט בשבת. ישנם הנוהגים לחתוך את הלחם לכולם ומוסיפים את המלח על החלות
לפני שמעבירים למשפחה / אורחים. האם יש הקפדה או שעדיף לטבול בנפרד?
בנושא הזה של קרפצ'ו כיוון שהיום נוהגים לתת אותו בחתונות
אין לזה דין של מוקצה ומותר לשים על זה לימון או מלח כדי לאכול מיד
כן לאכילה לאלתר כן דרך אכילתו
שלום רב
המאכל אינו מוקצה כיון שהוא ראוי לאכילה כמו שהוא.
ראינו בגמרא שאומצא מותר כי ראוי לאכילה כך.
בנוגע למליחת הבשר ניתן למלוח ולתבל כל חתיכה בנפרד מיד לפני האכילה בצורה עדינה ומועטת.
לא למלוח הרבה חתיכות יחד ולא מליחת קדרה ולא מופלג לפני האכילה.
ישר כח
עשיית קרפצ'יו בשבת
שלום וברכה לכל הלומדים היקרים
השאלה השבועית עסקה הפעם במציאות מעניינת בצורת אכילה שנכנסת למקומות רבים בארץ ובעולם,
שאוכלים מאכלים מבשר ודגים חיים ללא שום בישול או אידוי וכיו"ב הנקרא קרפצ'יו ונותנים עליהם שמן לימון ומלח וכיו"ב,
והשאלה בנידון זה מחולקת לשני נידונים.
נידון ראשון– איסור מוקצה בבשר ודגים חיים.
נידון שני– איסור מליחה בשר ודגים חיים.
איסור מוקצה
למעשה כתב השולחן ערוך בסימן שח סעיף לא שבשר חי מותר לטלטלו ואין בו משום מוקצה,
היות וניתן לאוכלו חי וגם אם הוא מקולקל מותר לטלטלו היות וראוי להאכילו לכלבים, וכן הכרעת האחרונים ואף שדבר זה לא מצוי אצל כל העולם הדין כן.
אולם לגבי דגים חיים, כתב השולחן ערוך שם סעיף לב שאין לטלטלם היות ואינם ראויים לאכילה אפילו לכלבים,
אכן כתב המשנה ברורה [ס"ק קכז] בשם הט"ז שאם כן היה ראוי לאכילת כלבים היה מותר לטלטלו,
אולם דעת המגן אברהם שאף אם היה מיועד לכלבים אסור לטלטלו היות ואדם אינו חושב על זה ומקצה בשר זה מדעתו היות ואינו עומד לכך.
אם כן יוצא שבדגים המיועדים לאכילת אדם בין לט"ז ובין למגן אברהם יהיה מותר לטלטלם ושוב אין נידונים כמוקצה,
וכן מצוי במאכל הנקרא "סושי" שממולא בדגים חיים, [ויש מהאחרונים שהחמירו בדגים חיים שאין לטלטלם וכדין השולחן ערוך].
איסור מליחה
בגמרא מסכת שבת [דף ע"ב] דנה הגמרא לגבי עיבוד ומליחת בשר, ומסקנת הגמרא להלכה "אמר רבא אין מעבד באוכלין".
דהיינו שמן התורה הדין הוא שאין איסור למלוח בשר, אלא לצורך עורות וכיו"ב, וכן פסק ברמב"ם [שבת יא ה'].
ובתוספות שם [ד"ה אין] כתב שאין ללמוד מדברי הגמרא שמותר למלוח אוכלין היות ועדיין יש איסור מדרבנן למלוח [כמבואר בגמרא דף קח:] ואפילו ביום טוב.
ואכן מבואר בגמרא שם שיש איסור למלוח צנון משום שהמלח מועיל לו, וכן פסקו כל הראשונים לאסור למלוח צנון והוא הדין לכל ירק שמועיל לו.
והוסיף עוד בספר שיבולי הלקט והביאו הבית יוסף שהוא הדין לגבי בשר ודגים חיים שאין למולחם [ואפילו חיים אין למלוח לצורך שימור וכיו"ב].
ולפי זה פסק בשולחן ערוך [סימן שכא סע' ג-ד] שאין למלוח צנון משום שנראה ככובש כבשים והכובש אסור משום שנראה כמבשל,
אלא יכול לטבול אחד אחד במלח ולאוכלם אך אין להניחם.
[ובטעם האיסור נחלקו הראשונים דעת הרמב"ם שנראה כמבשל, אולם דעת רש"י שאסור משום תיקון ולדעת שניהם האיסור הינו מדרבנן].
וכתבו האחרונים [מגן אברהם וט"ז] שהמנהג לתת על המלפפונים מלח ושופכין עליו חומץ או שמן ואין בזה חשש היות ואין מניחים אותו כך שיזיע,
ובפרט אם נותן תכף את השמן שמותר, [ולדעת הט"ז גם אם נותן קודם המלח ואח"כ שמן מותר] שכן מחליש הוא את כח המלח, ואם כן שוב אין חשש של כבישה.
ולפי זה הוא הדין גם כן לעניין הקרפצ'יו, שהדרך בעשייתו היא ליתן בראשונה שמן ויש הנותנים לימון,
ואח"כ נותנן עליהם מלח גס ופלפל שחור וכיו"ב. שאז המלח אינו בא לכבוש אלא ליתן טעם בלבד ושוב אין חשש, כנלע"ד.
בברכת התורה ארז אלחרר לימודי דעת.