שלום לכבוד הרבנים והלומדים.
לאחרונה התחלתי לשמור על הבריאות, המליצו לי מאד להתחיל את היום עם כף שמן זית,
מה הברכה שאני צריך לברך, האם העץ? או שהכל, או שאני לא צריך לברך בכלל
כי אינני נהנה מהטעם?
כאן תוכל לראות מה דורשת הרבנות לבחינה בנושא ברכות
שלום לכבוד הרבנים והלומדים.
לאחרונה התחלתי לשמור על הבריאות, המליצו לי מאד להתחיל את היום עם כף שמן זית,
מה הברכה שאני צריך לברך, האם העץ? או שהכל, או שאני לא צריך לברך בכלל
כי אינני נהנה מהטעם?
כאן תוכל לראות מה דורשת הרבנות לבחינה בנושא ברכות
על שמן זית נקי לא מברכים
ואם זה עם תערובת כן מברכים
יכול לאכול משהו לפני ולברך וכך לפתור את שמן הזית
\אך המלצות הרופאים הינה להתחיל את היום עם כפ שמן זית זא שאינו יכול לאכול משהו לפני
עם זה מר לו מאוד אינו מברך
אם נהנה מזה מברך שנ"ב
שלום
הגמרא במסכת ברכות דף לה: שמן זית מברכים עליו בפה"ע ומסקנת הגמרא היא ששותה שמן זית ע"י אניגרון [משקה עם סלק] לבריאותו ושמן זית עיקר וסלק טפל לו. אם שתה שמן זית לבד – אזוקי מזיק ליה ולא מברך.
כן פסק מרן המחבר בסימן רב סעיף ד כי שמן זית ששתאו כמות שהוא אין מברך עליו כלל ועם שתאו ע"י אניגרון ולרפואה – הווי ליה שמן עיקר ויברך בפה"ע.
העיר המשנ"ב שאזוקי מזיק ליה ואפילו אם חושש בגרונו ושותהו לרפואה – לא יברך.
אם שותה אותו בתערובת כלשהי ולאו דווקא מי סלק אלא כל תערובת שנהנה ממנה – יברך בפה"ע דהווי ליה שמן עיקר אע"פ שאיננו הרוב ע"פ שיטת המשנ"ב ס"ק לא שכל שלרפואה הווי ליה שמן עיקר.
לכן במקרה דנן המיועד לבריאות נראה כי כל שמערב את השמן במשקה אחר – יברך בפה"ע ומעין שלוש [אם שתה שיעור רביעית] אף אם השמן מועט, שותהו בפני עצמו – אין לברך כלל.
שמן זית ששותה אותו בלבד אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו אולם אם ערבב עם משקה אחר ורוב משקה הוא השמן וטעמו לשם רפואה יברך בפ״ה וברכה אחרונה אם שתה רביעית ואם רוב משקה אחר ואינו מכוון לרפואתו יברך שהכל. א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ היכי דמי אילימא דקא שתי ליה (משתה) אוזוקי מזיק ליה אם השמן מזיק לו לא יברך
קודם כל על פי שו"ע אורח חיים סימן ר"ב סעיף ד: "שמן זית אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל משום דאזוקי מזיק ליה ואם אכלו עם פת אינו מברך עליה דפת עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה ואם שתאו מעורב עם מי סלק"א (הנקרא אניגרון) שאז אינו מזיק אדרבא הוא מועיל לגרון אם הוא חושש בגרונו הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו בורא פרי העץ ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה הוה ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון (שהכל):"
ובסימן ר"ד סעיף ח: "כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליהם תחלה וסוף." הגה: אם אנסוהו לאכול או לשתות אף על גב דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך (בית יוסף בשם אהל מועד והרא"ש): "
לעניות דעתי על פי שני מקורות אלו, שקודם כל, שמן זית מצד עצמו שמוגדר שמזיק בשתייתו אין מברכים עליו, ועוד בייחוד אם הוא לבריאות על פי סימן ר"ד סעיף ח', אם אין נהנה ממנו גם כן אין לברך. והיות ויש גם ספק ברכות להקל, מצד זה אין לברך על השמן הזית עצמו תחילה וסוף.
אין צורך לברך על שתיית כף שמן זית.
ברכת שמן זית
הגמרא ברכות (ל"ה: – ל"ו.) "גופא אמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ.
היכי דמי אילימא דקא שתי ליה (משתה) אוזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש
הסך שמן של תרומה משלם את הקרן ומשלם את החומש אלא דקא אכיל ליה על ידי פת אי הכי הויא ליה פת עיקר והוא טפל
ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה אלא דקא שתי ליה על ידי אניגרון
דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסלקא אנסיגרון מיא דכולהו שלקי אם כן הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה
הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל
קמשמע לן כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי". מבואר בגמרא, שיש לברך על שמן זית בורא פרי העץ, אך לא ככשותה אותו בפני עצמו שאז הוא מזיק לאדם אלא כשמעורב עם משקה ששותים אותו לרפואה.
נחלקו הראשונים מה הדין ככשותה שמן זית בלבד.
דעת הרי"ף והגהות מיימוניות בשם הר"מ מרוטנבורג שאין לברך כלל שהרי הוא מזיק לאדם ככשותה אותו.
ואילו הרמב"ם (פ"ח מברכות ה"ב) כתב "ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ,
במה דברים אמורים שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו,
אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל, שהרי לא נהנה בטעם השמן". מבואר בדבריו שמברך שהכל.
והקשה הטור על דבריו הרי בגמרא משמע שאינו מברך כלל שהרי אזוקי מזקי ולכן הסכים לדעת הראשונים שאין לברך כלל.
וכתב הב"י שיפה הקשה. ומ"מ עיין בכסף משנה שיישב דעת הרמב"ם שסובר שאפילו אם הוא מזיק אם הוא נהנה מברך.
[ונפק"מ בזמנינו למי שחולה בסוכרת ואוכל מאכל שיש בו סוכר או מי שאסור לו אלכוהול ושותה שי"א שמברך למרות שבסוף מזיקו.]
להלכה
פסק השו"ע (ר"ב ס"ד) שמן זית, אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל, משום דאזוקי מזיק ליה.
וכתב המשנ"ב שמדובר ששותה אותו לבד בלא תוספת משהו אחר להחליש כח השמן אינו מברך שבכה"ג מזיקו.
ואפילו הוא חושש בגרונו שנהנה מהשמן אינו מברך. [ועי' בשעה"צ שהסכמת הפוסקים שלא לברך עליו כלל
ולא כדעת הרמב"ם הסובר שמברך שהכל ואמנם הכף החיים כתב שטוב לפטור אותו בברכת שהכל על מאכל אחר ואם א"א שיהרהר הברכה בליבו].
הפוסקים דנים בזמנינו בשמן זית שעובר סינון האם גם הוא בכלל שמן המזיק או לא ומסקנת הפוסקים שאין לברך על שמן זית כששותה אותו לבד.
ועי' בשערי הברכה (פי"ח הערה פ"ח) בשם הגר"ש וואזנר זצ"ל כתב שאין לברך גם בזמנינו
וכן כתב האור לציון (ח"ב פי"ד תשובה א) שלא לברך כלל ודחה שיטת הרוצים לומר שיש לברך בזמנינו על שמן זית בורא פרי העץ או שהכל.
[עי' בספר וזאת הברכה בהערה על שמן זית שדעת הגר"מ אליהו זצ"ל לברך עליו בורא פרי העץ]. וגם אם נאמר שאינו מזיק בהיזק הניכר מאן לימא לן שאינו מזיק כלל שמא מזיק באופן שאינו ידוע. ולכן אין לברך כלל אא"כ יברך שהכל על דבר אחר ויפטרנו ובלא הכי דעת הכף החיים (ס"ק מ') לחוש לדעת הרמב"ם ויברך שהכל על דבר אחר ויפטור את השמן או יהרהר הברכה בליבו.