יישר כח על השאלות המרתקות!
אני מעלה אותן לדיון בשולחן שבת ובזכותכם שולחן השבת שלנו מקבל פנים חדשות!
למעשה, בשבת האחרונה כשהעליתי את השאלה ההלכתית,
ביקש ממני אחד מהילדים אם אוכל לשאול בבמה זו את השאלה שלו ועל ידי כך להגיע לבירור ההלכה.
וזו שאלתו…
בקצרה – האם יש איסור לקרוא ספרי קומיקס בשבת?
אני חושב שאכן השאלה – שאלה, שהלא חכמים אסרו לקרוא כתב שתחת הצורה.
אשמח לשמוע את תשובת הרב והלומדים הי"ו ולברר את ההלכה בענין קריאת ספרי קומיקס בשבת!
תודה רבה
ותזכו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה!
ב"ה
לגבי ספר קומיקס בשבת דינו ככל ספר אחר.
ספר שעניינו קדושה סיפורי תנ"ך / סיפורי צדיקים \ ספרים המביאים לידי יראת שמים בוודאי מותר לקרוא.
ואילו ספרים שאינם כאילו לא כדאי להכניס הביתה אף אם אינם ספרי חשק האסורים ממש.
לגבי כתב שמתחת לתמונה . התמונה היא לא מקום לאסור אלא הכוונה שגם אם זה כתב מתחת לתמונה אסור. כנ"ל
בברכה
הנה אם המדובר בספרי "קומיקס" ללא כיתוב מותר לקראם שעל ציורים לא גזרו משום שטרי הדיוטות. וכ"כ כמה פוסקים [פמ"ג (סי' שא א"א ס"ק ד), מאמר מרדכי (שם ס"ק ב), חמד משה (שם ס"ק ב). וע"ע בספר איל משולש (הל' שטרי הדיוטות עמ' סה)]. ובספרי "קומיקס" עם כיתוב דנו בזה הפוסקים ע"פ מש"כ בש"ע (סי' שז סט"ו) כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמות דוד וגולית, וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות בו בשבת גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ואמנם יש להקל בזה מכמה טעמים. א. דעת המ"א (סי' שא ס"ק ד) שהמתענג מכיתוב שתחת התמונה מותר לקראה (עי' שער הציון שם ס"ק ז מש"כ על דבריו). ב דברים המודפסים בספר לא מצוי שכותב או מוחק לכן לא גזרו בהם (אשרי האיש עמ' קנז אות ט בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והביאו להלכה בחזו"ע ח"ו עמ' סט).
בספר מודפס אין חשש של שיטרי הדיוטות כי לא ניתן לשנות יותר ולכן מותר לקרוא בשבת בספרי קומיקס.
אם אלה ספורי צדיקים ילדים יכולים לקרוא וללמוד מהם אחרת לא.
למבוגרים אין לקרוא עיתונים (שהם ספרים חיצונים וכל הקורא בספרים שיש בהם כפירה אין לו חלק לעוהב לדעת הרב עובדיה זצל יורה דעה עבודת כוכבים)ועניני חולין בשבת.
בעצם היה צריך להיות אסור כמו כתב שתחת הצורה, אבל נהגו להקל מכיוון שלא שייך בזה שמא ימחוק. וכן הוא מנהג רוב העולם להקל
בשולחן ערוך (אורח חיים שז סעיף טז) "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספר מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול משום מושב לצים.
מכאן רואים שעצם הקריאה נאסרה.
אלא שהרמ"א בריש הסימן כותב "ובני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול".
יוצא שאם האדם מתענג בקריאתו יש לו על מי לסמוך בקריאת הקומיקס.
בשו”ע סימן ש”ז סעי’ ט’ו כתב
כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות וכו’ וכותבים זו צורת פלוני וכו’ אסור לקרות בו בשבת.
ובמשנ”ב גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות.
לפי זה לכאור’ היה אסור, אלא שיש מקום להקל מכמה סיבות
1. הרמ”א בסעיף אח”כ מיקל בכתב שבלשון הקודש, למרות שבזמננינו שהכל כתוב בלשון הקודש יש לפקפק במעלת שינון לשון הקודש.
2. כשמתענג מהקריאה משמעותית במ”א סימן ש”א ס”ק ד’ שמותר. אמנם בשע’צ שם כתב שהאחרונים דחו שיטתו.
3. ר’ ניסים קרליץ צידד שתמונות המביאות לידי יר”ש מותר, בקומיקס שכנ’ל ניתן לצדד להיתר.
וכן כתב באור לציון שסיפורים על גדולי ישראל, מותר שמלמדים מוסר.
היוצא מכל הנ’ל שקומיקס ל סיפורי חול בעלמא לכאו’ אסור, וקומיקס של סיפורי חז’ל או סיפורי צדיקים שגם מתענג לקרוא וגם מחזקים יהיה מותר.
המגן אברהם (סי' שא סק' ב) כתב שמותר לקרוא כיתוב הנמצא תחת התמונה כאשר יש לו תענוג מעצם הקריאה.
תמונה המביאה לידי יראת שמים (אדם שעוסק במצווה) מצדד הרגנ' קרלייץ שמותר לקרוא את התמונה שתחת הכיתוב.
וכן תמונה המביאה את האדם להבין מצוות מסוימות מותר לקרוא את הכיתוב שמתחת.
מכאן יוצא שאם תוכן הקומיקס עוסק בדברי תורה יהיה הדבר מותר לקרוא בשבת ואין בזה חשש משום שיטרי הדיוטות.
שלום וברכה.
ובכן זו שאלה שלא כ"כ פשוט להתיר כדין שטרי הדיוטות המבואר השו"ע סי' שז סע' טו. עד כדי כך שדעת הגרשז"א (שולחן שלמה סי' שז ס"ק כב, כת"י) שלכאורה יש לאסור. אמנם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ספר זכרון דרור יקרא עמ' שמד) שזה מותר, מכיוון שעל ספר לא גזרו משום שטרי הדיוטות. וכך הוא מנהג העולם להקל. ובפרט לילדים יש יותר סברא להקל. אבל יכול להיות שגם לפי הגריש"א אם ייתלש דף בודד מהספר יהיה אסור לקוראו, או שנאמר שעל ספר לא גזרו כלל, ויש לעיין.
בברכת התורה.
תשובת הרב אלחרר שליט"א:
בגמ' בשבת (קמט.) תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת, ופרש"י כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית וזו דיוקנות פלוני ופלונית, אסור לקרותו בשבת שמא יקרא בשטרי הדיוטות, עכ"ל. ופסקו בטור ובשו"ע (סי' ש"ז סע טו) כדברי הברייתא ופרש"י.
ובטעם האיסור נחלקו רבותינו הראשונים, לדעת רש"י אסור שמא יקרא בשטרי הדיוטות, היינו שטרי חובות וחשבונות, וכ"כ הרא"ש (פרק כ"ג סי’ א), אולם דעת הר"ן (סג: ד"ה ת"ר) הגזירה היא שמא ימחוק, וכ"כ הסמ"ק (וכמו שמצינו לגבי מונה אדם את אורחיו ואת פרפראות מפיו אבל לא מן הכתב שנחלקו בגמ' בטעם האיסור לרב ביבי שמא ימחוק ולאביי שמא יקרא בשטרי הדיוטות), אלא שבדברי הבית יוסף צ"ע, שכתב טעם איסור קריאה בכתב שתחת הצורה, משום דהוי שטרי הדיוטות, ומשמע מדבריו שאין בזה חשש שמא, אלא שזה גוף האיסור.
וצריך עיון בדברי הבית יוסף, מדוע נחשב שטרי הדיוטות, שהרי דין שטרי הדיוטות כתב רש"י (שם) שטרי הדיוטות של מקח וממכר, וכן בפרק כל כתבי (קטז:) כתב כגון של חשבונות או איגרות השלוחות למצוא חפץ, וכדבריו פסק בשו"ע (סי' שז סע’ יב), וא"כ מדוע כאן כתב שקריאת כתב תחת הצורה הוי גופא שטרי הדיוטות, ולא גזרה שמא יקרא, ומ"מ בשו"ע סתם דבריו, שכתב שאסור לקרות בו בשבת ולא ביאר, והסכמת האחרונים ערוך השולחן (סק"ח),הגר"ז (ס"ק כט) המשנ"ב (ס"ק נז) ועוד, שאסור לקרוא שמא יקרא בשטרי הדיוטות.
וראיתי להפמ"ג בא"א (ס"ק כ"א) שעמד על דעת השו"ע וס"ל שדעת רש"י לאו דוקא דהוי גזרה שמא, אלא שטרי הדיוטות גופא ועובדין דחול, משום ממצוא חפציך, והוכיח כן בדבריו, ועל כן שינה בבית יוסף וכתב דהוי שטרי הדיוטות, וע"ע מש"כ בהלכה ברורה (סס"ק פו ד"ה ובטעם) בביאור שינוי הלשונות בדברי הראשונים, ובישוב דבריהם, ע"ש.
אכן כדברי הבית יוסף מצאתי להר"ן בחידושיו (שם ד"ה שמא) שכתב, שמא יקרא בשטרי הדיוטות, פירוש דאסור לקרות בשטרי הדיוטות לפי "שאין בהם תועלת" וצורך יו"ט, ואינם ראויים לטלטל, א"נ אסור שמא יכתוב תשובה לשואל ממנו דבר, עכ"ל. א"כ לפי פירושו הראשון ברור שכל הקורא בדבר שאין בו תועלת וצורך שבת הוי שטרי הדיוטות גופא ולא גזרה שמא יקרא, וכן משמע מדברי המאירי (שבת קמט) שכתב על כתב המהלך תחת הצורה וכגון מלחמות המלכים וכיבושיהן אסור לקרותן בשבת שאין לך שטרי הדיוטות גדול מזה, עכת"ד. הרי שאף לדעתם איסור הקריאה הוא גוף האיסור, ולא שיש בזה חשש שמא יקרא.
ומכל מקום אין איסור זה מוסכם בראשונים, שהרי לדעת הר"ן (סג:) והסמ"ק (סי' רפ"ב) האיסור הוא משום שמא ימחק, ואף בדעת רש"י איכא עכולי ופשורי, מכל מקום פשט דבריו הוי גזרה שמא, ולא גוף איסור משום שטרי הדיוטות, וכ"כ הרא"ש (שם ס"א) שאסור לקרוא כתב המהלך תחת הצורה משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות ע"ש, ודו"ק.
ונתתי אל ליבי האם איסור זה חל בכל כתב שתחת הצורה, או שיש חילוק בין ספרי קודש סיפורי צדיקים וכיו"ב שיש בהם מוסר ועל כן מותר שבזה לא גזרו, דהנה מלשון רש"י ושאר הראשונים וכן פסק בשו"ע שכתבו כותל או וילון שיש בו צורת חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמת דוד וגלית וכותבים זה צורת פלוני וזה דיוקן פלוני שאסור לקרותו בשבת, משמע שאף בציור או דיוקן דוד וגלית שזה מעשה מן התנ"ך אסרו, וה"ה לשאר המאורעות, וכ"כ בעולת שבת (ס"ק י"ח) שאפילו יצחק ועקידתו אסור, וא"כ ה"ה בענייננו שבכל הספרים הנ"ל יחול אסור קריאה בשבת על היותם ספרי מוסר ויראת שמיים.
אולם נלע"ד לבאר בס"ד שאף שמלחמת דוד וגלית או עקידת יצחק הם מן התנ"ך, מכל מקום הא דאסרו אותם היינו דוקא שבאים בתור צורה בעלמא או מעשה גבורה ותו לא, אכן אם היה מבואר בכתב את עוצם מעשה דוד, ונפלאות ה' והניסים שנעשו לו ולומדים את זה מן הצורה לא הוי איסור, ואדרבה הוי בגדר לימוד תורה ומוסר ומצוה נמי איכא, וכן בעניין עקידת יצחק וכד’, וכן בימנו שמודפסים ספרי משנה וגמרות עם דוגמאות וציורים ותמונות לרוב הממחישים את תוכן הסוגיות אין בזה בית מיחוש כלל, וכן מצינו בדברי רש"י התוספות והראשונים בכמה מקומות בש"ס [עיין בבא בתרא יג., קא. ועוד מקומות רבים] שציירו ושרטטו ובודאי שלא שייך בזה שם כתב שתחת הצורה.
וכן מצאתי און לי בדברי רבינו המאירי (שם) שכתב וז"ל: כתב המהלך תחת הצורה והדיוקנאות, כגון בני אדם שצרין בכותל חיות או דיוקנאות, ר"ל צורות של בני אדם לזכירת מעשיהם כגון מלחמות המלכים וכיבושיהם וכותבין תחתיהם ביאור אותם העניינים כלומר צורה זו של פלוני שעשה כך וכך במלחמה זו, כדי שיבינו הרואים את ענין הצורות והדיוקנאות, אסור לקרותם בשבת שאין לך שטרי הדיוטות גדול מזה. ודיוקני עצמה אסורה אף בחול להביט בה, שהם דברים המושכים לבו של אדם ומפנים אותו לבטלה ומייאשים אותו מעבודת בוראו. עכ"ל.
הרי מפורש בדבריו שכל עצם האיסור שבא לבאר עצם הדיוקן ותו לא, ובפרט שגורם לאדם להתרחק מבוראו, אך ודאי שאם קורא בספר שבו מעשה דוד וגלית או עקידת יצחק וכיו"ב, ומבאר את נפלאות ה' וצדקת אבותינו, ומסירות נפשם לה' ולתורתו שרי, ובודאי לא בזה דברו חז"ל לאסור, וכן מדוקדק מלשון רש"י שכתב כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית וזו דיוקן פלוני ופלונית, משמע שדוקא באופן זה אסרו, ולא שביארו תוכן המעשה כנ"ל, וכן משמע מלשון הטור שכתב כתב שתחת הצורה שכותבין תחתיה "מה היא" אסור לקרותו, וכן כתב בהגהות מיימוניות (סק"כ) בשם הערוך דדיוקן זהו כתב שתחת צורת אדם המצויירת בכותל, כיצד נעקד יצחק ושאר מעשים, ע"כ.
וכן כתב הגאון רבנו זלמן בשו"ע הרב (ס"ק כג) לגבי לקרוא מן הכתב בסעודת מצוה שאין לגזור משום שטרי הדיוטות וז"ל: שהרי איסור הקריאה בשטרי הדיוטות אינו אלא משום ממצוא חפציך, ואיסור ממצוא חפציך לא שייך בדבר מצוה שחפצי שמים האסורים בשבת לעשותם, מותר לדבר בם ולא גזרו בחפצי שמים שמא יטעו להתיר גם חפצי הדיוט, א"כ כל שכן שאין לגזור בדבר מצוה בחפצים המותרים שמא יקרא בשטרי הדיוטות ויעבור על איסור ממצא חפצך וכו'. ע"ש. ולפי דבריו ה"ה שאין לחוש בזה לשמא יקרא בשטרי הדיוטות ומותר לקרא בכתב שתחת הצורה.
וראיתי להגרש"ז אוירבך זצ"ל בספר שלחן שלמה (שם, ס"ק כב) שכתב, צ"ע בהגדות של פסח שעושין תמונות מדומות יהא אסור לקרוא הכתב שתחתיו כגון תם, ושאינו יודע לשאול וכדומה, וכן ציורים שעל הפרוכת והעמוד, עכ"ל. ולפי דברינו אה"נ כל שלא נחשב בגדר תורה או מוסר ויראת שמים אסור אבל ביאור תמונה וכיו"ב שיש בה לימוד דברי חז"ל או המחשתם במוסר ויראת שמים שרי. וע"ע להגר"ח נאה בקצות השלחן (סי' ק"ז אות ב) שכתב לענין כתב שעל הפרוכת מחוטים ע"י תפירה שמותר לקרוא בו כיון שיש בו קדושה לא אתי למיחלף בשטרי הדיוטות של חולין, וכן מותר לקרוא כתב שעל גבי עמודי הס"ת שכותבים שם הנדיב וכו' ע"ש, וכ"כ להתיר בספר חזון עובדיה שבת ח"ו (עמ’ סט), וכ"כ הרב הנאמ"ן (באור תורה תש"ן סי' יג) לקרוא דפי קשר של פרשת שבוע של ילדים המעוטרים באיורים וכתב תחתיהם, וכן ראיתי להרב מנוחת אהבה (ח"א עמ' רלא) והרב ילקוט יוסף (ח"ב עמ' רב), ובהלכה ברורה (דף שז) שכתבו להקל לקרוא בתמונות רבנים שכתוב שמם, משום שע"י זה נפש האדם מתפעלת ונכנסת יראת ה' בלב האדם, ואף ידיעת שמם מוסיפה גם היא ליראת שמים והו"ל ככתבי הקדש שמותר ללמוד בהם בשבת, וכן התירו לשמש לקרוא מן הכתב לצורך סעודת מצוה ומ"מ התירו להסתכל בלבד ולא לקרוא את השמות בפיהם. וי"ל שדווקא בשמות אנשים וכיו"ב יש מקום לחומרא לקרוא בעיון בלבד, אבל בספרים ובסיפורים עם תמונות ואיורים שירטוטים וכיו"ב, אין אסור אף לקרוא בפיו שזה גוף דברי תורה.
ומלבד כל זה איכא טעם נוסף דחזי לאצטרופי והוא משום עונג שבת, ממש"כ בשולחן ערוך [סי’ שא ס"ב] לגבי איסור ריצה בשבת שכתב, בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר, וכן כל דבר שמתענגים בו, ע"ש. וכתב שם המג"א (סק"ד), אע"פ שאסור לראות דיוקנאות כמש"כ בס’ שז סע’ טו, מ"מ אם הראיה עונג לו מותר לראות, וע"ע בפרי מגדים (א"א סק"ד) שהוסיף לבאר דבריו דאה"נ אם התענוג לו לראות הצורה והכתב לידע מה היא, כי אם לא יקרא אינו יודע מה הוא ואין לו תענוג שרינן כהאי גוונא, והכלל כל מה שאסרו בכעין זה בשבת לחוד, אם הוא עונג לו שרי, הא מה שאסור בחול לקרות שטרי הדיוטות משום מושב לצים, וודאי בשביל עונג שבת לא התירו, עכ"ל.
ועוד ראיתי בשו"ת שערי ציון (בוארון ח"ב סי’ יט) שהאריך בנידון דידן וס"ל להתיר מכמה טעמים, והוסיף עוד שם שאם נאסור בקריאה בספרים אלו יבואו לידי קריאה בדברים האסורים, על כן הנח להם לישראל, ע"ש. וע"ע בספר הלכות שבת בשבת (קארפ, ח"ד עמ’ קיז-קיח) שכתב להתיר ג"כ שכל שהספר הותר בקריאה ואינו שטרי הדיוטות, אף התמונות בו המתארות חלק מהספר אין בהם איסור משום שטרי הדיוטות, וכן העיד ששמע מהגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל, ע"ש.
ולפי דבריהם, ודאי דמשרא שרי לקרוא בספרי קומיקס וכיו"ב משום עונג שבת, ואף שכתבו כמה מהאחרונים לחלוק על דברי המג"א והפמ"ג הנ"ל [עיין מאמ"ר סק"ב, ובמשנ"ב בשעה"צ סק"ז] בנידון דידן שעוסקים בסיפורי חז"ל דרך עלילות, במוסר ויראת שמיים, ומידות טובות מותר מן הדין, והנח להם לישראל.
מסקנא דדינא: מותר לקרוא בשבת בפיו סיפורי צדיקים מוסר ומידות טובות וכיו"ב, שמצוירים בהם תמונות הממחישות את תוכן הסיפור, ואין בזה איסור משום כתב שתחת הצורה שדיברו בו חז"ל.