שאלה הלכתית בנושא פרסום מודעה על דירה וירטואלית:
אני לומד בקורס לשיווק נדל"ן.
כחלק מהתרגול, נדרשנו לפרסם מודעה על דירה וירטואלית שעומדת למכירה באיזור שנבחר.
המטלה היא לפרסם את הדירה במחיר נמוך,
לאחר זמן להעלות את המחיר
ולאחר זמן להעלות שוב את המחיר.
לפי מספר הפניות שנקבל בכל שלב נוכל לקבוע את המחיר הממוצע ולהכיר את מצב השוק(ההיצע) באותו איזור.
האם מותר לעשות כן?
ואם אסור, מהו מקור האיסור?
יישר כח.
אסור. זה גונב דעת הבריות והונאה. כמו שאסור להיכנס לחנות סתם ולשאול מחיר. בלי דעת לקנות
לכאו' הוא עובר בהונאת דברים.
לענ"ד אסור!
חו"מ סימן רכ"ח סעיף ג': "כיצד הוא אונאת דברים לא יאמר בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו".
לכאו' הוא הדין במוכר, שלא יאמר בכמה אתה רוצה ליקח והוא אינו רוצה למכרו.
שלום וברכה.
לענ"ד אין בכך איסור. ואינו דומה לאונאת דברים, כי שם יש כוונה או עניין של קינטור והתעללות כלפי השני.
אבל כאן כל המטרה היא באמת להבין ולקבוע מחיר הגון לפי דרישת השוק.
טור חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכח
וכיצד הוא אונאת דברים לא יאמר בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו
מנין המצוות לרמב"ם
שלא יונה במקח וממכר שנ' אל תונו איש את אחיו.
רנא שלא יונה בדברים שנ' ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זו אונאת דברים.
וכן בעלי חנויות צריכים להיזהר מאיסור 'גניבת-דעת'. פעמים רבות בעל החנות שרוצה למכור את מוצריו, מסתיר את החסרונות שיש בהם. ואף-על-פי שמצד המחיר, לא רימה את קוניו, שזהו אכן המחיר הראוי למוצר ברמה הזו – מכל מקום יש בזה 'גניבת-דעת', שהרי הוא מציג את מרכולתו כמושלמת, למרות שאינה כזו (חו"מ רכח, ו; סמ"ע ז) (פניני הלכה)
"ראשון שבגנבים – גונב דעת הבריות" (תוספתא, בבא קמא, פרק ז, הלכה ג).
אסור
אסור
משום אונאת דברים
תשובת הרב גרילוס שליט"א:
ישנם שני נידונים בשאלה:
א. גניבת דעת הבריות. ב. מדבר שקר תרחק. [עי' שו"ת צי"א חט"ו סי' י"ב לגבי פרסום נתונים שקריים במחקר].
ונכתוב בקצרה את התשובה עם מראה מקומות שכל אחד יוכל להרחיב.
במשנה ב"מ (נ"ח:) מבואר שאסור להיכנס לחנות ולהתעניין במוצר שלא על מנת לקנותו ובברייתא מבואר שאסור לתלות עיניו במקח בשעה שאין לו דמים כדי לקנותו. ובפשטות האיסור הוא משום שגורם צער לקונה ועי' בראשונים (מאירי שם ורשב"ם פסחים קי"ב: וחינוך על איסור אונאה) שיש בכך גם נזק למוכר שלפעמים חושבים שרוצה לקנותו ואחרים אינם קונים מחמת כך או שהמוכר מוזיל בשבילו את המוצר ואחרים באים וקונים שלא בשוויו. וכך נפסק להלכה בשו"ע חו"מ (רכ"ח ס"ד) שאסור לשאול מה המחיר כשאינו רוצה לקנותו.
ועי' בספר חסידים סי' שיא שה"ה להיפך אסור למוכר להראות חפץ כשיודע שאינו רוצה למכור. וראיתי בכמה פוסקים בזמנינו (עי' פתחי חושן הלכות הונאה9 שכל זה כשאינו רוצה לקנות כלל אך אם רוצה לברר מה המחיר כדי להשוות בין חנויות ולקנות במקום הזול מותר לשאול.
ועי' במאמר של הרב אושינסקי שליט"א (כתב עת תורת האדם לאדם) שהאריך לבאר שאסור לעשות סקר שווקים שאין לו מטרה כלל רק לצורך מחקר אך אם עושה כן על מנת לברר מה המחיר שיוכל לקבל עבור עצמו יש מקום להתיר וכן אם יש בכך תועלת לעוד צרכנים כדי שידעו היכן לקנות בזול יותר מותר.
ולכן אם הפרסום גורם לאנשים להתקשר ולברר וזה גונב את דעתם וגם מצער אותם אין מקום להתיר לעשות כן רק לצרכי מחקר בעלמא כשאין בכך תועלת לקונים או למוכרים.