ריבית למרות היתר עסקא בבנק?

כותב הפונה: 

שלום כבוד הרב.

יש לי נושא שכבר מציק לי המון זמן, ידוע שיש איסור דאורייתא של הלוואה ריבית,
ידוע חומרת העוון ואין כאן מה להאריך.

הבנתי אחרי שיחה עם רב שמבין בעניין, ולאחר מה שקצת הבנתי שיש מה שנקרא "היתר עיסקה"
כלומר הבנק מלווה לי ואני מחזיר לו בתנאי שאני עושה עסק עם הכסף,
ככה שזה בעצם לא הלוואה בריבית אלא אני והבנק שותפים בעסק לטוב ולמוטב,
כלומר אם הצלחתי אני נותן את הרווח ואם הפסדתי
אני לא משלם לו את הכסף אלא חצי ממה שנשאר לי לשלם.
השאלה שלי היא האם הבנק מודע לכך
שאם לצורך העניין אדם נופל בעסק או הדירה שירד המחיר שלה שזה גם עסק כיום,
ומביא 2 עדים שלא קשורים אל העסק כמובן ומעידים על כך,
האם הבנק יודע שהאדם לא צריך לשלם?
ואם קורה כזה דבר האם באמת האדם לא ישלם?
הרי אין מצב כזה הבנק לא פראייר ולא יוותר אז איזה מין היתר עסקה זו???
זה לא היתר עסקה??
ועוברים פה על עוון ריבית??

זה נושא שאני רוצה ללמוד אותו לעומק אשמח לקבל תשובה אמיתית, ללא שום חשש ממה שיגידו.

תשובת הדיין הרב עידו שחר:

שלום וברכה לשואל.
שאלתך חשובה ואשיב בקצרה.

בגמ` ב"מ (קד ע"ב, ועוד): אמרי נהרדעי: האי עיסקא, פלגא מלוה ופלגא פקדון.
עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה, וניחא ליה למלוה.
עוד בגמ` (שם סח ע"ס סט ע"א): בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר,
פלגא בהפסד. אמר רבא: רב עיליש גברא רבה הוא, ואיסורא לאינשי לא הוי ספי. מה נפשך,
אי פלגא באגר – תרי תילתי בהפסד, אי פלגא בהפסד – תרי תילתי באגר.

פירושם של דברים, שהעסקא במהותה נועדה לאפשר לנותן העסקא להרוויח
בלי שמקבל העסקה יתן לו טובת הנאה עבור ההלוואה,
לכן קבעו שמחצית מהעסקא תהיה פקדון שבאופן טבעי הרווחים בו שייכים לנותן,
אך אם נחלק את הרווחים וההפסדים בצורה שווה נמצא שמקבל העיסקא עובד עבור הנותן בחינם,
לכן קבעו אחד משניים, או שהרווחים לא יתחלקו בשווה אלא יטו לטובת המקבל,
או שהאחריות לא תתחלק בשווה. זה הבסיס לכל היתרי העיסקא בני זמנינו.
ולשאלתך כיצד יתכן שמחייבים את הלווה בריבית גם כאשר הפסיד את כספו,
הרי במקרה כזה יש לפעול לפי הכלל של חז"ל שלפחות מחצית מהכסף הוא באחריות הנותן,
בענייננו הבנק?
לבעיה זו ישנם כמה פתרונות בשטרי העיסקא המקובלים,
נציין שניים, אחד, שהלווה מקבל על עצמו שכל עוד לא יוכיח בעדים שאכן נגרמו לו הפסדים,
הוא יאלץ לשלם, מה שנקרא בלשון הפוסקים "נאמנות" [עיין חו"מ סי' ע וע"א].
אך פתרון זה הוא חלקי ומוגבל מאד, משום שהרבה פעמים קל להוכיח בעדים
שההלוואה הושקעה בנכס מסוים ואבדה, בעיקר בהלוואות לצורך עסקאות בנדל"ן,
כפי שגם אתה מציין בשאלתך. לכן ישנו מנגנון אחר שנקרא פדיון שבועה, כלומר,
שהלווה מקבל על עצמו שאם וכאשר תהיה הכחשה על ההפסד, יהיה עליו להשבע שבועת היסת,
ובמקום להישבע, יפדה את השבועה בכסף בשיעור החוב עם הריבית.

אכן, בעבר הלא רחוק בית המשפט העליון ערער על התוקף החוקי משפטי של היתר העיסקא,
ובגין כך הורו גדולי הפוסקים שלא ליטול הלוואות בריבית מהבנקים עד שיוסדר היתר עיסקא
שתוקפו המשפטי אינו ניתן לערעור,
אבל כעת בארץ ישראל כמעט לכל הבנקים יש שטר עיסקא תקף מבחינה משפטית,
שאפשר לתבוע את ישומו גם בבתי המשפט.

נסיים בדבריו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (ח"ב יו"ד סי` סב) שכתב:

"לעשות בהיתר עיסקא ושידעו שני הצדדים ענין העיסקא ולא רק באמירה וכתיבה בעלמא
שזה אינו לחש וסגולה המועילים. אלא שהוא שותפות בהעסקים שיעשה מקבל הכסף בהסך שלוקח וכו'".