חבר שמחק חומר במחשב – מה דינו?

שואל הפונה יוסי ז.

נתתי את המחשב האישי שלי לחבר על מנת שיסדר בו משהו,
ובטעות הוא מחק לי חומר רב שאין לי גיבוי שלו.
החבר טוען :מכיון שהחומר הוא אישי שלך ולא היית יכול למכור אותו או לקבל בעדו כסף, אני לא חייב לשלם לך".
ואילו אני טוען אני מוכן לשלם בעד החומר כל הון שבעולם כי הוא מאוד יקר וחשוב ללבי,
תשלם לי לפחות את הכסף שיעלה לי לשלוח למעבדות יקרות בחו"ל שאולי יצליחו לשחזר את החומר.
מי צודק?

משיב הפונה מאיר ס.
מצד מזיק בפשטות מזיק זה על ממון. אמנם ר' אשר וייס חידש שהמחיר בשוק הוא לא עצם הדבר אלא רק דרך לדעת
ולכן חפצים שאין להם שווי בשוק מצד אך שווים כסף (דרכון למשל) חייב לשלם עליהם.
מצד עגמת נפש בהלכה אין חיוב אבל יש מדמים זאת לבושת שאף שלא משלם בכל זאת חייב בבא לצאת ידי שמיים
בנוסף המהריק אומר שאם המנהג שמחייבים על עגמת נפש אז חייב לשלם .
במקרה שכזה אפשרי בהחלט שטכנאים רגילים לפצות על נזק שכזה ולכן זה כמנהג לשלם על כך
אם זה רשלנות של הטכנאי והוא אדם שומר מצוות לדעתי הוא יזכה בתביעה
שישלם לו עלות שיחזור אם יתבע אותו בבית דין רבני (אבל מן הסתם תהיה פשרה)
ובמקרה הספציפי הזה יש לבדוק אם מקובל שהלקוח או הטכנאי עושים גבוי לחומר, שאז מי שלא עשה הוא האשם.

משיב הדיין הרב עידו שחר

לשואל הנכבד

לא מקובל להשיב תשובות בנידון השנוי במחלוקת בין שני צדדים, מבלי לשמוע את שני הצדדים,

הלכך אשיב ברמה העקרונית בלבד, ולא ביחס למקרה שעליו נסובה השאלה.

ראשית יש לשאול, האם בעל מלאכה המזיק חפץ שקיבל לתיקון חייב בנזקיו?

למעשה, ההנחה הפשוטה היא שהפועל חייב בנזקיו. זאת ע"פ הדין המובא בשולחן ערוך חושן משפט (סימן שעח סעיף א)

אודות מזיק, שאפי` באונס מתחייב, משום הדין הידוע "אדם מועד לעולם".

אמנם היה מקום לומר שיש לפטור את הפועל לפנים משורת הדין, ע"פ הגמרא במסכת בבא מציעא (פג ע"א)

אודות סבלים ששברו את החבית שנשאו, ופסק רב שם שיש לרבה בר בר חנן (בעל החבית)

להחזיר את הגלימה שתפס מהם עבור החבית, משום הפסוק "למען תלך בדרך טובים".
א"כ היה מקום לומר שכשם ששם פטורים הפועלים מתשלומי נזקם כך נפטור את הפועל שעושה עבודה לחברו.

ואולם יש לדחות ולומר שכל הדין שם איירי רק בפועלים עניים, ע"פ המובא בגמרא ובפסקי הרא"ש שם.
כמו כן יש לחלק בחילוק נוסף, ואין כאן המקום להאריך בכך.

לאחר שהסקנו שפועל חייב בתשלומי נזקו, נחל לדון כמה הוא חייב לשלם, במקרה שהזיק דבר שערכו גבוה רק לשעתו,
דהיינו שאין לדבר ערך עצמי, וכל ערכו הוא מחמת הזמן או מחמת הנסיבות (כגון מזיק מצות מהודרות).

מסקנת הגמרא (בבא קמא עה ע"ב) היא שכאשר הזיק שור שהוקדש למצוה מן המובחר, אין צריך המזיק לשלם את תשלומי המובחר,
אלא די לו שישלם תשלומי כבש, שהרי גם בזה יכולים הבעלים לצאת ידי חובתן.

אולם, למעשה אין זו ההלכה. ביחס למזיק אתרוג מהודר, מסתפק המשנה למלך (על הרמב"ם הלכות מעשה הקורבנות, פרק טז הלכה ז):

"נסתפקתי במי שקנה אתרוג בדמים יקרים מפני חשיבותו, ובא אחד וגנבו ממנו ופסלו,

אי מצי גנב פטר נפשיה בנתינת אתרוג אחר כשר אף שאיננו חשוב כמו האחר,

משום דאמר ליה אתרוג זה אי לאו משום מצוה איננו שווה כי אם זוז,

וכיון שכל חיובי הוא משום דבעית לקיומי מצות "ולקחתם לכם",
כיון שאף באתרוג זה אתה מקיים המצוה כבר נפטרתי מחיובי, או דלמא מצי אמר ליה אנא בעינא למעבד מצוה מן המובחר".

למעשה, מה שעולה מדבריו ומדברי עוד פוסקים הוא שחייב פועל לשלם לבעל הבית דמי הערך העכשווי,
כגון במזיק מצות מהודרות, שישלם ערכם המהודר.

בענין מזיק תפילין מהודרות. נשאל המהרש"ם (שו"ת מהרש"ם, חלק ד סימן מז)
אודות ראובן ששאל תפילין יקרות משמעון ונגנבו, ורוצה ראובן ליתן לו תפילין כשרות,
ושמעון תובע דמים מרובים משום שהיו התפילין מסופר נכבד ושוויים רב.
וכתב המהרש"ם שיש שהביאו ראיה מהגמרא בב"ק הנ"ל (שהובאה בתחילת הדברים),
שכשם שמשלם המזיק רק כבש, כך ישלם רק דמי תפילין כשרות ולא דמי מהודרות. ודוחה דבריהם כדלעיל,
דהתם הקרבן אינו עומד להימכר, מה שאין כן תפילין מהודרות,
שניתן למכרן ולקבל תמורתן דמים מרובים. למעשה המהרש"ם מסכם דבריו:
"ועכ"פ לדינא דבר פשוט דמחוייב לשלם כפי שיווי למכירה".

עולה מכל האמור שיש לחייב פועל לשלם דמי החפץ כפי ששווה בשעתו, דהיינו לפי דמיו היקרים, כגון תשלומי מצות מהודרות.

אולם, כאשר מדובר על חפץ היקר רק לבעליו, לא יהיה הדבר כך.
הכלל העולה מכל המובא עד כה הוא שכאשר ניתן למכור ביוקר את החפץ שהוזק,
גם על המזיק לשלם את דמי המהודר, ואולם כאשר אין יכול להימכר כלל או שלא יכול להימכר בדמיו היקרים,
אין מחובתו של המזיק לשלם דמי מצוה מן המובחר.
בנידון חפץ בעל ערך סנטמנטלי או שוה רק לבעליו, הרי לא ניתן למכרו ביוקר לאחרים, הלכך הדין יהיה שונה.

ואכן, בעל נתיבות המשפט (על השו"ע חושן משפט) טוען כי כאשר הדבר שווה רק לבעליו,
אין לחייב את המזיק בסך הנזק היחסי שניזוקו בעליו. דוגמה טובה לכך היא מזיק משקפיים של חברו,
שאמנם לניזק אישית הם שוות הרבה, אך ערכן בשוק, ביחס לאחרים, הוא נמוך.

בכל מקרה, מעל הכל עומדת התחשבות והפשרה, וטוב שהיא זו שתוביל את הצדדים לידי גמר טוב.

[/fusion_text][/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]

התגובות מטה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גם אתה רוצה להגיע לחג
שמח?

השנה תגיע מוכן לחגים

עם כל מה שחשוב לך באמת

דילוג לתוכן