האם יש חובת עמידה בפתיחת הארון?

יש לי סדר לימוד קבוע בכל מוצאי שבת שאני רגיל ללמוד בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריי.
והנה, במוצאי שבת האחרון – אתמול בלילה, ישבתי בבית הכנסת ולמדתי, והציבור נאסף לסליחות.
תוך כדי לימוד, שמתי לב לכך שאמירת הסליחות החלה והתעוררתי לחשוב על כמה נקודות:
ראשית, באמירת הסליחות ישנם מקומות רבים בהם פותחים את ארון הקודש, כמו באמירת שמע קולנו.
האם יש חובת עמידה בפתיחת הארון? האם יש לעמוד בכל פעם שפותחים את ארון הקודש?
שנית, האם צריך לעמוד כשהציבור אומר י"ג מידות ולהצטרף לציבור באמירה? 

התגובות מטה

יש לך עוד שאלות בהלכה?

לימודי דעת בית המדרש עד הבית נותן לך תשובות לכל השאלות בנושאים הלכתיים

 

אם אתה רוצה ללמוד למודי רבנות-

כאן תוכל לראות את כל הפרטים על למודי סמיכה לרבנות

 

תקשיב רגע כאן לאחרים שעשו את זה, תנצל את ההזדמנות ותתחיל ללמוד

5 תגובות

  1. אין חובה הלכתית לעמוד כאשר ארון קודש פתוח, ספר התורה מונח ואינו מורם ע"י אדם כך שאפשר לשבת
    לגבי יג מידות נראה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ונראה שיש צורך שיעמוד, מ"מ לדעתי מפאת הקושי להתרכז בלימודים באופן כזה וגם שיראה מוזר לאומרים סליחות כדאי למצוא מקום אחר ללמוד בו אם אפשר

  2. לענ״ד כשם שניתן ללמוד בעת קריאת התורה, כמשמע מגמ׳ ברכות ח׳ ״אמן בדידן ואינהו בדידהו״ֶ כן בנידון דנן. לעניין עמידה בעת פתיחת ההיכל שמעתי כי המנהג המחייב הוא לעמוד בזמן שמוליכים את ספר התורה, בשאר הפעולות עם הארון אין חיוב לעמוד,ֶ ובוודאי כשיש סיבה -ֶהסחת דעת מת״ת

  3. כשהארון קודש פתוח והספר תורה מונח בארון קודש אין חובה לעמוד וגם גם ביג מידות אין חובה לעמוד

  4. אין חובה לעמוד בפתיחת הארון, רק כאשר ס"ת עומד – אסור לשבת.
    כשהציבור אומרים י"ג חייבים להגיד איתם יחד – בעמידה כמובן – אא"כ נמצא באמצע תפילת י"ח.
    בברכת שנה טובה ומבורכת
    משה מאור

  5. א – כבר נשאל הרב אביגדור נבנצל שליט"א שאלה זו לפני קרוב לעשר שנים, לאור הכתוב ב"שער הציון", סימן קמה, שבשעה שפותחים את הארון קודש לא צריך לעמוד, ורק היום נוהגים העולם לעשות הידור ולעמוד! הרב נבנצל שליט"א השיב: "אם הנוהג הוא שכולם עומדים בעת פתיחת ארון הקודש יש לעמוד, אע"פ שמעיקר הדין אין צריך לעמוד."
    ב – בסגנון קצת שונה נשאל הרב דוב ליאור שליט"א "האם ישנה חובה לעמוד בכל פעם שפותחים את ארון הקודש גם אם הפתיחה אינה לצורך הוצאת ספרי התורה אלא לעיון אם ספר התורה מוכן לקריאה?" הרב ליאור שליט"א השיב: "אומנם צריך לכבד את ארון הקודש אך מכיוון שמצד עיקר הדין מותר לשבת בזמן שארון הקודש פתוח, לכן, מי שקשה לו יכול לשבת."
    ג – הרב בן-ציון מוצפי שליט"א נשאל: "לפעמים יש רגעים שפותחים את ההיכל לסדר את הספרים או פותחים לפני הזמן בדקה וכו" האם חייב לעמוד שההיכל פתוח או רק סמוך למתי שמוציאים את הספר?", והשיב: "בהחלט אינו צריך לעמוד." גם נשאל: "האם צריך לעמוד כשפותחים את ההיכל? גם אם מאריכים בבקשות?" והשיב: "כן , צריכים לעמוד , כמו שכתב החתם סופר בחושן משפט סימן ע״ג. וטורי זהב יורה דעה סימן רפ״ב , ואורח חיים סימן של״ב , ומגן אברהם ומחצית השקל שם , וכתב שלכן תולים לפרוכת פעמונים כדי שימעו הקהל בהסרתה ויעמדו." ועוד נשאל: "שחרית בשבת בעת תפילת הקורבנות נזכר השמש שהספר תורה לא מסודר הוא פתח את ההיכל וסידר את הספר בעודו שם האם כל הקהל היה צריך לעמוד כל זמן שהיכל פתוח לכבוד הספר עד שיסים ?", והשיב הרב מוצפי שליט"א: "מכיוון שלא הוציאו מההיכל אין צורך לעמוד."
    ד – ב"בית חב"ד" כשעסקו בשאלה זו כתבו: "כאשר פותחים את הארון ומוציאים את ספרי התורה נהוג לעמוד, מפני כבודם של ספרי התורה (ט"ז יורה דעה, רמב יג.). אמנם, כיוון שהארון נחשב ל"רשות" נפרדת, הרי שכל עוד וספרי התורה נמצאים בתוך ארון הקודש אין זה חיוב גמור לעמוד לכבודם. דין זה משמעותי במיוחד בזמנים בהם בנוסף לפתיחת הארון לצורך הוצאת ספרי התורה נפתח ארון הקודש פעמים נוספות בפרקים מסויימים בתפילה. מכיוון שהעמידה אינה דין מפורש אלא מנהג, מי שלא יכול לעמוד על רגליו בכל פעם בו נפתח הארון, לא צריך לעשות זאת."
    ה – בשיעור של הרב צבי רייזמן שליט"א (באתר "עולמות"), הוא כתב על הנושא: "עמידה בשעת פתיחת ארון קודש [ללא הוצאת ס"ת – וכגון בימים נוראים באמירת סליחות ופיוטים]", וכתב כך: "בשו"ת חתם סופר כתב בתוך דבריו בענין תובע שרצה להוסיף איומים בשעת השבועה, וכגון להשכיב את הנתבע על המטה ולפרוס "איצטלא דמיתנא" [תכריכים], וכתב החתם סופר: "זה לא נמצא בשום מקום, והוא דבר שאי אפשר שישבע בשכיבה שהרי שבועה מעומד, ובפרט שאסור לישב בבית הכנסת אפילו אם ארון הקודש פתוח מכל שכן לשכב, ומכל שכן אם מנקיטים לו ס"ת בידו, ע"כ ישתקע הדבר ולא יאמר". אמנם הט"ז (יו"ד סימן רמב ס"ק יג) כתב על הדין המובא ברמ"א [שם סע' יח] שבשעה שהס"ת על הבימה אין הציבור שבבית הכנסת צריכים לעמוד, כי הספר ברשות אחרת. וכתב הט"ז, שגם בזמן שהס"ת מונחת בארון הקודש עצמו אע"פ שהוא פתוח [שאין צריכים לעמוד] אולם העולם עושים כן דרך כבוד לעמוד כל שהארון הקודש פתוח ואין חיוב בדבר. וכן מבואר במשנה ברורה (סי' קמו שער הציון ס"ק יז) שאין חיוב לעמוד בעת שפותחים את ארון הקודש "כי הלא בכל זה במקומה מונחת והעולם נוהגין בכל זה לעשות הידור לתורה ולעמוד". והמשיך הרב רייזמן שליט"א: "אולם בשו"ת פנים מאירות הביא דברי ט"ז, וסיים למעשה "ולי נראה להחמיר היכא שרואים את הס"ת, ועכ"פ אלו שעומדים על הבימה אסורים לישב, ודלא כאותם שמקילים".
    ו – הרב א' מ' קצנלנבוגן דן באריכות בנושא באתר "עולמות תוכן מרתקים", והביא בין השאר גם דבריו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, גם הציץ אליעזר, וגם הערוך השלחן. הנה דבריו:
    "העמידה בזמן שארון הקודש פתוח"
    הרמ"א ביורה דעה )סי' רמב' סעיף יח'( פוסק: "כשהספר תורה על הבימה אין צבור שבבית הכנסת צריכים לעמוד, דהספר ברשות אחרת". מקור דברי הרמ"א הם מדברי הבית יוסף )יו"ד סי' רמ"ב ד"ה כתב הרשב"א( שהביא בשם הרשב"א, )תשובות חלק ג' סי' רפ"א(: שאלת, על מה ששמעת, שאין הקהל עומדין כאן בשעה ששליח צבור מראה הכתב לעם ושאלת איך אפשר להם שלא יעמודו?
    תשובה: נראה שהביאך לכך מה שאמרו: אם מפני לומדיה כן, מפניה לא כ"ש. ואם מזו, אינה ראיה שיהא חייב העמדה אחר שספר תורה בדוכן, לפי שהוא במקום אחד והצבור במקום אחר, ואין אדם חייב לעמוד מפני רבו שהוא עומד למעלה בביתו והתלמיד למטה על גבי קרקע. אבל כל שמוציאין ספר תורה מן ההיכל עד שמעלין אותו לדוכן, עומדין הקהל על עמדם. ומקרוב ראו קצת מגדולי ישראל והצבור, שיש לעמוד גם בשעה ששליח צבור זוקפו ומראה הכתב לעם, ואמרו לי שכל זה מכבוד ספר תורה, ושכן נהגו ברוב מקומות, וכל שטוענין שיש בו כבוד ספר תורה, ראיתי לחוש, ועכשיו כל הצבור עומדים, עד שמניחו במקום שקורא בו.
    יש להדגיש כי בפשוט יש לומר שדברי הרשב"א האמורים מתיחסים לאותם בתי כנסת שהבימה היא רשות לעצמה, כלומר גבוהה ומוקפת גדר המפרידה מבית הכנסת, בכהאי אנו יכולים לומר שכשהחזן עומד עם הס"ת נחשב כעומד ברשות אחרת, לעומת זאת בבתי כנסת שהבימה היא שלחן רחב בלבד, ואין סביבו גדר נחשב הכל לרשות אחת וצריך לעמוד בזמן שמראה כתב הספר לקהל שהרי הספר אינו במקומו והוא כמהלך, אלא אם כן הספר מונח על הבימה עצמה, שהיא גבוהה מעשרה טפחים ורחבה ד' טפחים.
    על פסק הרמ"א הנ"ל הוסיף הט"ז: "וגם בזמן שהספר תורה מונחת בארון הקודש אע"פ שהוא פתוח, אלא שהעולם עושין כן דרך כבוד לעמוד כל שהארון הקודש פתוח ואין חיוב בדבר". לדעת הט"ז אין "חיוב" לעמוד בזמן שארון הקודש פתוח. אבל "העולם עושין כן דרך כבוד לעמוד כל שהארון הקודש פתוח".
    ב"שער הציון" הביא בעל המשנה ברורה )בהלכות קריאת ספר תורה סי' קמו' ס"ק יח'( וכך כתב שם: "בפרי מגדים כתב דאפילו הוא עומד עמה כגון בעת שמזכיר החזן נשמות גם כן אינו מחויב אז לקום לפניה כיון שהחזן עומד עמה במקום אחד, ולפי זה ה"ה בעת שפותחין הארון כי הלא בכל זה במקומה מונחת והעולם נוהגין בכל זה לעשות הידור לתורה ולעמוד". )אגב, מדברי ה"חפץ חיים" האמורים כאן בשער הציון, מקור שהאומרים הזכרת נשמות מחזיקים בידיהם ספר תורה(.
    הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל באגרות משה )חלק שמיני – הנדפס לאחר פטירת המחבר בשנת תשנ"ו, – או"ח סי' לח'( מסתפק בתוקף המנהג שכתב הט"ז, אם נדונו כשאר מנהגים שהתקבלו בקהילות ישראל בחומר רב, )בדומה למנהג האשכנזים שלא לאכול קטניות בפסח שהוא ממנהגא, אך מנהג שקיבל תוקף חומר איסור מלא(, ולפי זה אין מקום להקל ולישב בזמן שארון הקודש פתוח, מאחר והוא מנהג קדושים מקדמת דנא עוד מתקופת הט"ז והרמ"א. מצד שני ניתן לפרש דברי הט"ז, – ואכן כך נוטה דעתו – שגם אבותינו שנהגו לעמוד בפני ארון קודש פתוח, לא קבלו עליהם בחומר, אלא נהגו כן בדרך כבוד בעלמא, וגם דורות האחרונים שהמשיכו במנהג זה לא קבלו עליהם בחומר, אלא רק לכבוד )גם מדקדוק לשונו של הט"ז שלא כתב הלשון "העולם נוהגין לעמוד" אלא "העולם עושין כן", משמע שהוא בלא קבלה(.
    עיקר ספיקו של בעל האגרות משה, הוא באותם מנהגי ישראל לפתוח את ארון הקודש לאמירת פיוטים ותחינות, שעיקר המטרה בפתיחת הארון היא לעורר הכוונה באמירתם, אך לעומת זה ישנם מתפללים אשר העמידה קשה ומכבידה עליהם, והשאלה מורכבת, א. האם יש מקום להחמיר בכל חומר שלא לישב בזמן שארון הקודש פתוח. ב. אם תמצא לומר שהעמידה – חובה, אולי עדיף שלא לפתוח כלל את הארון בכדי לא להכביד על אותם שקשה עליהם העמידה, או אולי לבטל המנהג לפתוח הארון שהרי מצד שני אדרבה יש מקום לומר שריכוז המחשבה גדול יותר בזמן ישיבה מאשר בעמידה, וראוי יותר לישב באמירת הפיוטים. במילים אחרות, הספק הוא האם המנהג לפתוח את הארון לפיוטים הוא מנהג חשוב יותר מאשר המנהג לעמוד בפני ארון קודש פתוח.
    לפי זה מי שנוהג לעמוד בפני ארון קודש פתוח, בודאי מצוה קא עביד, אבל אין כאן חיוב בחומרה כלל. לעומת זאת גם ישיבה בזמן אמירת התחינות והפיוטים היא מעלה, מאחר ובדרך כלל לרוב בני אדם קל לכוין התפילה בישיבה יותר מאשר בעמידה, הן מפני ריכוז המחשבה והן מפני עיפות העמידה, לכך יש ללמד זכות לאותם הנוהגים לשבת באמירת פיוטים ותחינות כשארון הקודש פתוח.
    לסיכום כותב הגר"מ פינשטיין ואומר שבודאי ראוי שלא להמנע מלפתוח הארון משום היושבים, שהרי המנהג לפתוח הארון – באמירת התחינות והפיוטים כפי המקובל – והוא מנהג קדום, זה מאות בשנים, והוא ענין חשוב מצד אמירת השבחים. ומעין עצה לפשרה הוא כותב: "לכן יש לפתוח. אבל אם אינם רוצים לעמוד יפתחו מעט שיהיה פחות מג' טפחים שנחשב כלבוד וסתום לכמה דברים עם מה שלגבי מעלה נחשב כפתוח".
    דברי הט"ז הנ"ל לפיהם העמידה בזמן שארון הקודש פתוח הוא רק ממנהגא, אינם כפשטות לשונו של החתם סופר, בתשובותיו חלק חושן משפט סי' עג, בלשונו כותב החת"ס כי איסור יש ליושב בזמן שארון הקודש פתוח. בתשובה זו נשאל החת"ס אם מותר לשנות סדרי השבועה בבתי הדין, ובתוך דבריו כתב: "הוא דבר שא"א שישבע בשכיבה שהרי שבועה מעומד ובפרט כשהס"ת בחוץ מארון הקודש, ואפילו אם הארון הקודש רק פתוח אסור לישב בבה"כ, מכ"ש לישכב, ומכ"ש אם מנקיטים לו ס"ת בידו והוא יהי' שוכב על המטה". הרי שכתב להדיא כדבר פשוט שאסור מן הדין לשבת בבית הכנסת כשארון הקודש פתוח.
    אמנם, יש שרצו לומר בדברי החתם סופר מה שכתב שאסור לשבת בזמן שארון הקודש פתוח לא דקדק בלשונו, ודעתו גם כן כדברי הט"ז. בשו"ת ציץ אליעזר )חלק טו' סימן לב'( הביא: יעוין בספר שו"ת תורת יקותיאל חאו"ח סי' מ"א שכבר התפלא בכך על הח"ס, וכותב שמחכ"ת אגב התלהבות כבוד התוה"ק שבער בו כתב זה אגב דיונו לענין איומי שבועה, אבל פשיטא שאיסור אין כאן לכו"ע כמפורש בט"ז ופרמ"ג עיי"ש.
    אחרים, ניסו ליישב ולחלק במטרת פתיחת הארון, כלומר מה שכתב החתם סופר לאסור לישב כשארון הקודש פתוח אין כוונתו בכל פעם שפותחים את ארון הקודש, רק נתכוין בזמן שבועה, כלומר מאחר וכל פתיחת הארון היתה לאיים על הנשבע כל כהאי אין מקום להתיר לישב בזמן שארון פתוח, לא כן כשפותחין הארון לאיזה צורך, שם העמידה אינה מהדין אלא ממנהגא כמו שכתב הט"ז. וכך כתב בעל ציץ אליעזר: "תירוץ שראיתי בספר שערי חיים על השער אפרים שער ו' סקי"ט שמביא לתרץ דברי הח"ס בשם רג"א, דאפשר לחלק ולומר דדוקא כשארון הקודש פתוח בשביל הציבור א"צ לעמוד, משא"כ בנידון החתם סופר שכל הפתיחה של אה"ק והוצאת הס"ת כל עיקרו בשביל אותו האיש ועסקיו שגרמו לו לישבע, בזה חייב לעמוד לפני הס"ת יעו"ש".
    לעיתים קורה שהגבאי פותח ארון הקודש על מנת לסדר הספרים, פתיחה זו לא נעשית לכבוד הציבור או משום איזה תחינה ותפילה מיוחדת. והשאלה המתעוררת האם בכה"ג ג"כ המנהג להחמיר ולעמוד? או שמא יש לחלק? לאור הדברים האמורים שהעמידה אינה מעיקר הדין, והפתיחה לא נעשית לכבוד המאורע, אולי יש מקום להקל, במיוחד לאותם שקשה עליהם העמידה, או אם היושבים עסוקים בלימוד התורה. שהרי הספר עומד במקומו הקבוע.
    בערוך השלחן יו"ד רפב' סי"ג כתב: "העולם נוהגים לעמוד בשעה שפותחים הארון הקודש לאיזה תפילה כנהוג בימים נוראים וכן בשארי ימות השנה כשפותחים האה"ק לאיזה תפילה, ובוודאי מן הדין אין צריך לעמוד כיון שהס"ת במקומה, אך כיון שנהגו כן לכבוד התורה ממילא שמי שאינו עומד הוי כהעדר כבוד התורה ולכן בהכרח לעמוד, אך אם הוא חלוש ברגליו ולא יחשדוהו מותר לישב".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מגיע לך!

ללמוד לדעת ולהצליח באיסור והיתר

ולעבור את בחינות הרבנות

דילוג לתוכן