אי אמירת תחנון בהילולה של אדמו"ר

בעקבות השאלה הקודמת, קיבלנו שאלה חדשה ומענינת בנושא אמירת תחנון מאת הלומד ה"ה אליהו סירקין:
בעקבות השאלה על אמירת תחנון בסיום מסכת לאחר השקיעה, התעוררה לי שאלה חדשה בענין, ומעשה שהיה כך היה.
התפללתי בבית כנסת חסידי ולא אמרו תחנון עקב הילולה של אחד מאדמור"י החסידות.
התעוררתי לברר,
א. מה מקור המנהג שלא לומר תחנון ביומא דהילולא של אדמו"ר של החסידות?
ב. מה ההגדרה המדוייקת לזה, והרי אין לדבר סוף, כי כמעט בכל יום יש יומא דהילולא של אדם גדול?
ג. האם חסיד מחסידות אחרת, וכ"ש ספרדי או ליטאי המתפלל שם – צריך להשלים תחנון?

מצפה לתשובת הרב והלומדים,
יישר כח!

 

התגובות מטה

יש לך עוד שאלות בהלכה?

לימודי דעת בית המדרש עד הבית נותן לך תשובות לכל השאלות בנושאים הלכתיים

 

אם אתה רוצה ללמוד למודי רבנות-

כאן תוכל לראות את כל הפרטים על למודי סמיכה לרבנות

 

תקשיב רגע כאן לאחרים שעשו את זה, תנצל את ההזדמנות ותתחיל ללמוד

6 תגובות

  1. כתב בפסקי תשובות [אינו תח"י כרגע] שהמקור לכך הוא שאמירת תחנון היא רשות. ולכן מותר שלא לאמרו בעת שמחה. וכך נהגו בהרבה חצרות חסידים ראיתי שגם ה"בבא סאלי" זצ"ל נהג כך .עם זאת בוודאי יש לצמצם זאת למספר ימים חשובים בלבד.
    לעומת זאת בחבד נהגו לומר תחנון ביארצייט של האדמו"ר . ואדדרבה והסביר הרבי יוסף יצחק נ"ע) מליובאוויטש, שיום כזה הוא הזמן הטוב ביותר לבקש ולפעול.
    לגבי מי שמתפלל במניין שלא אומרים תחנון יש שכתבו שיאמר [אגר"מ וביחוו"ד] ויש שכתבו שבמקום מחלוקת לא יאמר תחנון [שערי הלכה]

  2. גם בימים שיש הילולא של אדמו״רים גם אומרים תחנון והוכחה היא מדברי מר״ן שו״ע סימן קל״א ס״ו שכתב שיש ימים שלא אומרים בהם תחנון ולא הזכיר שבימי פטירת צדיקים לא לומר תחנון ורק הרמ״א כתב שלא לומר תחנון בל״ג בעומר מ״מ מה שלא אומרים תחנון בל״ג בעומר לאו משום פטירת רבי שמעון אלא משום שאז נגלו סודות הזוהר הקדוש או אולי משום שפסקו למות תלמידי רבי עקיבא ובאמת הוא פלא שלא אומרים תחנון בהילולות של צדיקים כדברי השואל השאלה שאם כן נבטל את התחנון לגמרי משום שכל יום הוא פטירה של צדיק אחר ולכן ברור שצריך לומר תחנון גם בימי פטירת הצדיקים ועוד שהדבר פשוט שבתקופת הראשונים כולם היו אומרים תחנון בל״ג בעומר

  3. הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב ביביע אומר שיש לבטל את המנהג שלא לומר תחנון ביום פטירת אדמו"ר וכתב שאדרבא צריך להרבות בתחנונים באותו יום וזה לא דומה ללג בעומר שבאותו יום התגלו סתרי תורה

  4. שלום וברכה

    זה אכן מנהג חסידי ואין לו מקור בפוסקים הקדומים, הוא הובא בס' משמרת שלום [קודינוב] סי' יב, על פי דברי רש"י יבמות קכב ב שמפרש מה שאמרו שם "ריגלי דאמוראי" שיום שמת בו אדם גדול נקרא רגל. אמנם בנימוקי אורח חיים סי' קלא דוחה מנהג זה, ומתרעם בעיקר על אלו שנתפסים בכל יארצייט מזדמן כדי לפטור עצמם מחובה "מעיקה זו".
    ובס' תפילה כהלכתה פרק טו הערה לז כתב בשם בעל האגרות משה, שמי שמתפלל במנין כזה יאמר תחנון לבד ולא יחשוש ללא תתגודדו או יוהרא וכ"כ ביביע אומר ח"ג סי' יא.
    יוצא שאין הגדרה מדויקת לזה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו וקהילתו.
    ולכן למעשה נראה שמי שלא משתייך לקהילה שבה מתפלל עכשיו, ודאי שחייב להשלים תחנון לאחר תפילה.

    וכל אחד יעשה כמנהגו, וכל לבבות דורש ה', ובלבד שיכוין ליבו לשמים!

  5. תשובת הרב שליט"א:
    בספרי הלכה ופוסקים לא ידוע על מקור שלא לומר תחנון ביומא דהילולא.
    בספרי חסידות [משמרת שלום יב, ד] סמכו על מה שכתוב בבאר היטב [קלא, יג] דנפילת אפיים רשות,
    והביאו גמרא ביבמות קכב: "הנך ריגלי דאמוראי" – פירש רש"י בשם גאונים שהוא יום שמת בו אדם גדול ומדי שנה בשנה מתאספים באותו יום תלמידי חכמים על קברו ומושיבים שם ישיבה.
    ומכיון שנקראו בשם "רגל" פטרו מלומר תחנון.
    ועיין בספר פסקי תשובות קלא, הערה 144 שהאריך במקורות מספרי חסידות שאין להקל בזה כלל וכלל אלא במקום שהולכים לאורו של אותו צדיק ודבוקים בו. והביא מהאר"י שחיוב גמור הוא לומר תחנון.
    והביא מתפילה כהלכתה [טו, הערה לז], בשם הגר"מ פיינשטיין שהמתפלל יאמר תחנון ולא יחשוש ליוהרא ול'לא תתגודדו'.
    וכן הביא מהגרש"ז אויערבאך [הליכות שלמה יג, הערה ז], דבמקום שמתאספים לכבוד אותו צדיק, העוסקים בתורתו וההולכים לאורו – אפילו המתפללים שאינם שייכים לאותה קהילה אל יאמרו, ואפי' אח"כ ביחידות לא יאמרו.

  6. תשובת הרב אלחרר שליט"א:
    שלום וברכה ללומדים היקרים
    לשאלתכם לגבי אי אמירת תחנון בימי יארצייט הילולות הצדיקים הנוהגים בכמה קהילות חסידים, מה מקור המנהג, והאם נכון לקיימו וכיצד,
    הנה המקור למנהג זה מובא בספר משמרת שלום להגאון מקוידנוב [סי' יב סעיף יב], וכ"כ בספר קצות השולחן [סי כד אות יט] שנוהגים שלא לומר נפילת אפים ביום פטירת הצדיקים, וטעמם שהוא כעין יום טוב וכיום הילולא דרשב"י המבואר בפוסקים שאין אומרים בו תחנון.
    והן אמת שמנהג זה תמוה מאד שכן לפי דיבריהם יתבטל דין אמירת תחנון לגמרי שכן אין יום שאין בו כמה צדיקים שנפטרו בו, ועוד קשה שמבואר בשולחן ערוך סימן תקפ שצריך להתענות ביום פטירת הצדיקים, וכן נוהגים חסידים ואנשי מעשה להתענות ביום ז באדר שהוא פטירת משה רבנו ע"ה, וכן כתבו לדחות כמה מגדולי עולם מנהג זה הגאון ממונקאטש [ח"ג סי' פג], ונימוקי או"ח [סימן קלא], וע"ע להגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר [ח"ג סימן יא] והאדמו"ר מליובאוויטש [ליקוטי שיחות חלק יא עמוד רי] שכתבו לדחות מנהג זה מכל וכל ושאין להם על מה שיסמוכו.
    אולם רבים וטובים מחסידויות שונות ממשיכים ואוחזים במנהג זה, ובפרט בתאריכים בהם נפטרו רבותיהם והצדיקים הקשורים בהם והלומדים את תורתם, ומתייחסים לימים אלו כיום טוב, וכן נהגו רבותיהם גדולי עולם.
    למעשה אדם שהגיע למקום שבו לא אומרים תחנון מסיבה זו של הילולת הצדיקים, כתב בספר הלכה ברורה סימן קלא אות לט שנכון שיאמר ביחידות תחנון ונפילת אפיים, ולמנהג הספרדים שאומרים י"ג מידות יאמרם בטעמי המקרא.
    ובודאי שלכל הדעות אין לעשות מחלוקת בשביל אמירת תחנון וכל מקום יעשו על פי הוראת רבותיהם.
    בברכת התורה ארז אלחרר לימודי דעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מגיע לך!

ללמוד לדעת ולהצליח באיסור והיתר

ולעבור את בחינות הרבנות

דילוג לתוכן