מה חלק האשה בעסקה שעשה בעלה ?

//מה חלק האשה בעסקה שעשה בעלה ?

מה חלק האשה בעסקה שעשה בעלה ?

שואל הלומד יעקב

מה חלק האשה בעסקה שעשה בעלה?

בעל שעשה עסקה ומכר את הבית המשותף לו ולאשתו. האם יש תוקף למכירה?

משיב הדיין הרב עידו שחר שליט"א
ראשית יש להקדים שנכסיה של אישה נשואה יכולים להיות באחד משני מצבים. נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל.

ברירת המחדל היא האפשרות הראשונה, וזאת על פי הכלל הידוע שכל מה שקנתה אישה קנה בעלה. שבניגוד למה שמקובל לחשוב, הכוונה אינה שכל מה ששייך לאישה שייך לבעל לכל דבר ועניין, אלא שכל דבר ששייך לאישה, יש לבעל זכויות שימוש ואכילת פירות בו. והנכסים הללו נקראים נכסי מלוג, משום שהבעל `מולג` את הפירות היוצאים מהנכסים ואוכלם.

והאפשרות השניה, שנקראת בלשון חז"ל נכסי צאן ברזל, אינה אוטומטית ודורשת הסכמה של בני הזוג, של האישה להעמיד את הנכסים במעמד הזה של נכסי צאן ברזל, ושל הבעל לקבל על עצמו את האחריות המיוחדת שיש על הנכסים הללו.

ההבדל העיקרי בין שני סוגי הנכסים נעוץ בכך שנכסי מלוג עומדים באחריות האישה, והבעל משתמש בהם. ואילו נכסי צאן ברזל עומדים באחריות הבעל, משום שכאשר הבעל מקבל את הנכסים תחת אחריותו, הוא בעצם מבטח את ערכם הכספי הנוכחי, ומתחייב לשלם את הערך הזה אם וכאשר יפרד מאשתו בגירושין או שימות בחייה.

נחזור לשאלה, האם יש תוקף למכירת נכס משותף על ידי הבעל. וכדי להשיב על השאלה הזו עלינו לקבוע קודם מה מעמדו לש נכס משותף, האם הוא נכסי מלוג או נכסי צאן ברזל. ובכן לפי האמור החלק של האישה בנכס המשותף הוא נכסי מלוג אלא אם כן הוסכם במפורש בשעת הנישואין שהחלק של האישה יהיה באחריותו של הבעל, והבעל מנגד התחייב לשלם את ערכו. דבר שלא מקובל בזמנינו.

וכעת נשאלת השאלה, האם הבעל יכול למכור את נכסי המלוג של האישה כמו שיכול להשתמש בהם ולהשכירם וליטול את הרווחים המגיעים מהם?

אלו דברי המחבר באבה"ע (סי` צ` סעי` יג): בעל שמכר קרקע בנכסי אשתו בין בנכסי מלוג ובין בנכסי צאן ברזל, לא עשה כלום.

ובעוד שבנכסי צאן ברזל יש איזה שהיא משמעות למכירה כמו שמבואר בדברי הפוסקים [עיין ב"ש ס"ק מז]. בנכסי מלוג המכר בטל בכל אופן ומיד, משום שאין לבעל שום זכות למכור את נכסי המלוג ששייכים לאישה.

אלא שיבא הקונה ויטען שהבעל הונה אותו, ובאמת עשה את העסקה על דעת אשתו, ואחרי שקיבל את הכסף מבקש לבטל את העסקה בטענה שאשתו לא הסכימה למכירה.

לטענה זו יש יותר מבסיס, וכך כתב המחבר באבה"ע (שם סעי` י`) במקרה הפוך, שהאישה מכרה נכסים והבעל טוען שהמכירה לא נעשתה על דעתו: ואי בעי לוקח היה מחרים שלא מכרה מדעתו. כלומר, שהקונה מהאישה יכול להטיל חרם על מי שמרמה אותו וטוען שאשתו מכרה בלי ידיעתו.

ומאותו טעם, יוכל הקונה להטיל חרם בבית הדין על האישה שתטען שהמכירה לא נעשתה על דעתה.

טענה נוספת שראויה לבחינה: מדוע שהקונה לא יוכל לדרוש את קיום המקח בגלל תקנת השוק. ומה היא תקנת השוק? תקנה שעשו חכמים למי שקנה חפץ גנוב שיוכל להחזיק בו ולא להחזירו לנגזל, כדי שנוכל לקיים את חיי המסחר. ומעתה גם הבעל הזה שמכר את חלקה של אשתו בלי רשות, הוא כעצם גזלן, ויוכל הקונה להחזיק בחלקה מכוח התקנה.

אבל הטענה הזו דחויה מעיקרה, כמבואר בדברי המחבר (חו"מ סי` שעא סעי` א): שאין תקנת השוק בקרקע ואפילו נמכרה לאלף זה אחר זה חייב להחזיר לבעלים בלא דמים. הרי שתקנת השוק נאמרה רק על מכירה של חפצים גזולים, ולא על קרקעות או בתים גזולים.

לסיכום, אדם שקנה דירה שמשותפת לבעל ולאישה, ועשה את העסקה עם הבעל. וכעת האישה טוענת שהעסקה לא נעשתה על דעתה. העסקה בטלה כנגד חלקה של האישה. והקונה חייב להשיב לאישה את כל זכויותיה בחלקה. ואינו יכול להחזיק בנכס מכוח תקנת השוק. אבל יכול הקונה להטיל חרם על מי שמרמה אותו וטוען כעת שלא הסכים למכירה אבל באמת הסכים לה.

לפני שנסיים רק נציין שבזמנינו כבר לא מטילים חרמים כך שהחלק הזה של התשובה איננו מעשי.

הדיין הרב עידו שחר

תודה

2019-07-03T21:21:38+00:00

2 Comments

  1. משה פלאם 04.07.2019 , 5:51 השב

    תמוה שאין תקנת השבים על בתים שהרי המשנה והגמרא הריף הרמבם הראש הטור והשוע כולם חזרו והביאו את עניין המריש בגג הבית.

    ויש לציין שבירושלמי רבי דניאל מסביר לרבי ירמיה שהכוונה בתקנת השבים היא מפני "ישוב ארץ ישראל" כלומר תקנה עבור השבים לארץ מהגולה.
    רבי ירמיה מקבל את ההסבר ונחה דעתו. כלומר אין מחריבים את הארץ גם אם בנו את הבתים תוך שימוש בחומרים גזולים.

    לעומת זאת בקרקע גזולה אין דרישה או בקשה להרוס משהו כדי להגיע אל "המריש" אותה קורה המחזיקה את הגג.

    בפרק הגוזל, הגמרא מביאה את מחלוקת רב ושמןאל בבל שם דנו בתקנת השוק, כך כינו את התקנה, במקרה של גזלן או גנב ידוע ומפורסם. באותו הפרק למדים שקרקע אינה נגזלת, וזהו המקור לדיני הרמבם בעניין זה והעתיקו הטור. (וכך כתב מרן בבית יוסף https://he.wikisource.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A9%D7%A2%D7%90 )

    ואולי זוהי הסיבה שהרב הדיין יצ"ו השווה לזה גם את מכירת הבית עצמו, וקבע שאין בית ודירה בתקנת השבים ולא בתקנת השוק כפי שקרקע אינה בתקנה זו.

  2. משה פלאם 04.07.2019 , 5:59 השב

    בהמשך להערה הקודמת.
    ויש לציין את לשון חז"ל בעניין תקנת השוק ותקנת השבים המדברים על "בעל הבית" שגנבו את חפציו.מתוך ביתו, אם כן בודאי אין מדברים בבית עצמו. ועדיין הדין לגבי הבית והמריש מעורר להתבוננות שניה בזה.

השאר תגובה