הם צחקו כשאמרתי שאני רוצה תעודת סמיכה לרבנות, אבל היום…!

הרב שמעון ד. מספר על המסע שלו לקראת תעודת סמיכה

"אנחנו 8 בני דודים בגיל קרוב",

מתחיל הרב שמעון ד. את השיתוף.

"גרנו יחד, גדלנו יחד,

וגם היום יוצא שאנחנו ממשיכים להיפגש אצל סבא כמה פעמים בחודש לפחות.

כולנו עברנו אותו מסלול.

תלמוד תורה, ישיבה, עבודה

עם קביעת סדרי לימוד כמובן, מי יותר מי פחות.

ויום אחד,

באמצע סעודת מלווה מלכה אצל סבא

זרקתי את זה

'אני חושב לגשת לרבנות'.

הם צחקו עלי.

זה תמיד היה באוויר: הרצון של כולנו להיות חזקים יותר, להפוך את הבית לתורני יותר, לדעת יותר.

אבל לא דיברנו על זה מעל השולחן.

וכשפתאום זה עלה – הם צחקו עלי, כן.

'בדיוק אתה תצליח?'

'למה להתחיל אם לא תצליח לסיים?'

'אתה יודע שלא מקבלים תעודה על כל ציון…'

'אתה זוכר כמה הצלחת במבחנים בתלמוד תורה כן? וכאן זה מבחן על הרבה יותר חומר.'

'לא צריך ללכת על גדול. מספיק להצטרף לשיעור הלכה יומי.'

'חבל להתחיל ולהישבר'

'אכפת לי ממך, אתה יודע'

'שימי הגדול! מה אתה אומר ר' שימי, מה ההלכה?'

הם צחקו

אבל השבוע…

השבוע ישבתי איתם בסעודת סיום

כשבמרכז השולחן תעודת יורה יורה.

והם כבר לא צחקו."

היתה סיבה מיוחדת שגרמה להם לא להאמין שתצליח להגיע לתעודת סמיכה?

"אני הקטן בחבורה. ותמיד היתה לי נטיה לקשיי קשב וריכוז.

כילד התמודדתי עם גערות וקשיי למידה לא מאובחנים. 

אבל כשאני חושב על זה, נראה לי שהיה להם קשה לקבל את זה שאני הקטן אעשה מה שהם לא הצליחו.

מעין קנאה, או הסוואה של הרצון האמיתי שלהם. 

כי איזה יהודי לא רוצה להגיע לדרגה תורנית גבוהה יותר? להרחיב את הידע? 

ועזוב את הדרגה, אני יכול לשתף אותך שברגע שתמיד היו לי תעודות על הקיר – בתחום המקצוע שלי.

ותמיד הרגשתי עם זה לא מספיק טוב. איזו דוגמה הילדים שלי רואים?

מה, המקצוע הוא הדבר הכי חשוב? בזה אני מתפאר?

אבל השבוע תליתי שם במסגרת מפוארת תעודת יורה יורה,

ואני מרגיש שהילדים שלי מתחילים לקבל פרופורציות."

וואו, עוצמתי! יש עוד רווחים שקיבלת מהלימוד, חוץ מתעודת הסמיכה עצמה?

"וודאי. עצם הלימוד הפך את הבית לתורני יותר.

קבעתי לי פחות או יותר שעות קבועות כמו שאתם ממליצים,

ועל חלק מהנושאים ממש חזרתי גם עם הגדול שלי שהוא כמעט בר מצוה.

לי היה חשוב ללמוד בבית ולא בבית כנסת, כדי שיראו בבית אבא לומד, מתעמק, פותח ספרים.

תכל'ס – חייב לשתף אותך שזו הרגשה אחרת לגמרי לפתוח ספרים ולהגיע לתשובה

מאשר להתקשר לרב על כל שאלה קטנה.

ויותר מזה – אני עדיין מתקשר לשאול, אבל כשאתה יודע מה לשאול זה נראה אחרת לגמרי."

מדהים! אז מה בעצם עזר לך להגיע לסמיכה, עם קשיים כמו שאתה מתאר?

"כאן אני חייב לומר תודה גדולה לקב"ה, שלא נתן לי להתייאש, שם בתוכי את הרצון והכוח להתקדם.

וגם כאן בארץ – אני חשוב שאני יכול לתלות את ההצלחה שלי בשני דברים.

הראשון – תודה גדולה לאשתי, שדחפה אותי ועודדה.

המשפחה היתה המנוע הכי חזק שדחף אותי קדימה.

לא משנה העומס, הצורך, לא היה מצב שאני לא יושב ללמוד את ההספק השבועי.

השני – תודה לארגון לימודי דעת.

שיטת הלימוד, ובמיוחד הקצב ההגיוני והקבוע, והמבחנים המעולים – פשוט גרמו לכל זה לקרות.

ואני מוכרח לציין גם את הליווי של הרבנים היקרים, הרב גרילוס שליט"א

והרב אלחרר שליט"א שבתוך רבנות עיר יש לו זמן לשאלות והכוונה.

בפירוש אני חושב שזה מה שהוביל אותי להצלחה."

יישר כח, אעביר לרב את המילים החמות! באילו טיפים תוכל לשתף אותנו מנסיונך, בדרך לתעודת סמיכה?

"הכי חשוב – הכי!! לא להתייאש. ולא לשמוע לקולות מחלישים של אנשים מבחוץ.

נכון, הרבה רוצים ולא מצליחים, הרבה התחילו ולא הצליחו לסיים.

אבל בעז"ה אם תעשה את ההשתדלות הנכונה – תצליח. אין סיבה שלא.

שנית, ממליץ מאד על קצב נכון מדויק מדוד קבוע ומתאים לסדר החיים.

לא לקפוץ על יותר מדי או בקצב מהיר מדי. אי אפשר הכל ברגע.

שלישית, ממליץ מאד למצוא חברותא או קבוצת לימוד, בצורה שמתאימה לך –

בטלפון, בזום.

ורביעית – מהניסיון שלי, גם אם נראה שאתה מסתדר לבד, לא לנסות ללכת לבד בלי תוכנית מסודרת, כי זה בדיוק מה שגורם להתייאש.

לי זה היה משמעותי מאד, גם התוכנית המסודרת וגם ליווי של הרבנים.

ודבר אחרון וחשוב מאד –

גם אם ניסית והפסקת, תמיד אפשר להתחיל שוב, עם תפילות לסייעתא דשמיא.

כמו שכתבו כאן לאחרונה, לאוקמי גרסה סייעתא מן שמים היא."

יישר כח הרב שמעון, משהו לסיום?

"שיהיה בהצלחה רבה! אם צריך עזרה אפשר לכתוב לי למייל ואשתדל לעזור ככל יכולתי.

שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה!"