הפעם – הגיעה אל הרב אלחרר שאלה חשובה בענייני ברכת הגומל
שבוע שעבר הייתי מעורב בתאונת דרכים קשה ד' ירחם
הרכב שלי נפגע בצורה חמורה
ואני בחסדי ד' יצאתי לשלום עם מעט חבלות קטנות.
האם אני צריך לברך ברכת הגומל?
יישר כח.
הפעם – הגיעה אל הרב אלחרר שאלה חשובה בענייני ברכת הגומל
שבוע שעבר הייתי מעורב בתאונת דרכים קשה ד' ירחם
הרכב שלי נפגע בצורה חמורה
ואני בחסדי ד' יצאתי לשלום עם מעט חבלות קטנות.
האם אני צריך לברך ברכת הגומל?
יישר כח.
לא יברך, לא עומד ב"תנאים" כדי לברך.
פציעה קלה, משמע לא שכב/אושפז 3 ימים ומעלה.
יש לנו ארבע שחייבים להודות והם חבוש ים יסורים מדבר
ולכן על הנסיעה שנחשב כהולך במדבר חייב לברך הגומל לפי דעת הרב עובדיה אולם יש פוסקים החולקים ואומרים שעל נסיעה ברכב לא צריכים לברך הגומל
ואם נפל האדם למשכב לאחר התאונה שלושה ימים גם חייב לברך הגומל לכולי עלמא כיון שהוא עונה על ההגדה של יסורים
ואם אינו עונה על שום הגדרה מאילו אינו חייב לברך הגומל
אם היה צריך אשפוז אז כן
למרות שיצא בחבלות קלות בכל זאת בדרך הטבע אמור היה להיות הרבה יותר חמור.
לכן עליו לברך את ברכת הגומל לחייבים טובות. נוסח הברכה מתאים היטב למצב המוגדר.
צריך לברך
בס"ד
מכיוון שכל הדרכים בחזקת סכנה ובמקרה המתואר ישנה פגיעה קשה ברכב שבמקרים דומים אחרים, מעשים בכל יום, ישנה פגיעה קשה בגוף .
במקרה דנן, הבחור יצא ללא פגיעה כמעט דבר שהוא נס בפני עצמו ולכן הוא אמור לברך הגומל בבחינת הולכי דרכים שגם הם חייבים להודות.
אם לא נפל למשכב ימים רבים, לא יברך מכיון שלא מתקיימים בו. אך יכוון לצאת ידי חובה בברכת אדם אחר ויבקש מאותו אדם לכוון להוציאו.
לא יברך
יכול לברך במקום התאונה ברוך שעשה לי נס במקום הזה
בשולחן ערוך [סימן ריט ס"א] כתב וז"ל: ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשיעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא
וסימנם: "וכל החיים יודוך סלה" חולה יסורין ים מדבר. עכ"ל. ומקורו מהגמרא בברכות [נד:].
אולם נחלקו רבותינו הראשונים האם ארבעה מקרים אלו הם בדוקא, או שאכן כל שדומים להם במקום סכנה ג"כ צריך לברך כל מי שניצל מהם, שלדעת האבודרהם והאורחות חיים דוקא אלו צריכים לברך אך אחרים אינם בכלל ברכת הגומל,
ולעומתם דעת הריב"ש [סימן שלז] המאירי ועוד שאלו ארבעה לאו דוקא וכל מי שניצול מדבר סכנה כל שהיא צריך להודות כמו באותן ארבעה.
ופסק השולחן ערוך שם [סעיף ט] וז"ל: הני ארבעה לאו דוקא דהוא הדין למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו,
או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם, וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל. ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. עכ"ל.
ולמעשה נחלקו בזה גדולי האחרונים, והיות ומרן השולחן ערוך כתב להדיא שטוב לא לברך בשם ומלכות,
כן הכריעו גדולי פוסקי ספרד הרדב"ז [ח"ג תקעז] והברכי יוסף, הבן איש חי, ובספר חזון עובדיה [ברכות עמ' שעט] ועוד רבים.
אולם בקרב פוסקי אשכנז הכריעו גדולי האחרונים שיש לברך כדעה הראשונה לכל דבר שהיה במקום סכנה וכיו"ב וכן כתבו הב"ח הלבוש המגן אברהם ועוד וכן הכרעת המשנה ברורה.
על כן להלכה ולמעשה נידון זה הינו מחלוקת בין פוסקי אשכנז שמברכים לבין פוסקי הספרדים שלא יברכו בשם ומלכות אלא יצאו ידי חובה ע"י מי שחייב לברך או שיברכו ללא שם ומלכות.
בברכת התורה ארז אלחרר
לא צריך לומר כיוון שהוא לא נפל למשכב