[fusion_builder_container hundred_percent="no" equal_height_columns="no" menu_anchor="" hide_on_mobile="small-visibility,medium-visibility,large-visibility" class="" id="" background_color="" background_image="" background_position="center center" background_repeat="no-repeat" fade="no" background_parallax="none" parallax_speed="0.3" video_mp4="" video_webm="" video_ogv="" video_url="" video_aspect_ratio="16:9" video_loop="yes" video_mute="yes" overlay_color="" video_preview_image="" border_size="" border_color="" border_style="solid" padding_top="" padding_bottom="" padding_left="" padding_right=""][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" layout="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" border_position="all" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding_top="" padding_right="" padding_bottom="" padding_left="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="small-visibility,medium-visibility,large-visibility" center_content="no" last="no" min_height="" hover_type="none" link=""][fusion_text]עונה הדיין הרב עידו שחר שליט"א
כתב המחבר (אבה"ע סי` סט סעי` ב`) שאדם שנושא אישה מתחייב במזונותיה. והב"ש (ס"ק ג) הביא דעות שונות האם החובה של בעל לזון את אשתו היא מהתורה או מתקנת חכמים.
וכתב הריטב"א (כתובות קג ע"א) שאישה שעזבה את בית בעלה בלי טענה מספקת, הפסידה את מזונותיה. משום שהבעל חייב במזונות אשתו רק כשהיא עימו. וכך פסקו המחבר והרמ"א (אבה"ע סי` ע סעי` יב).
ובדברי הפוסקים הובאו כמה דוגמאות של טענות שבגללן האישה יכולה לעזוב את בית בעלה בלי להפסיד את מזונותיה.
המחבר והרמ"א בסי` ע` (שם) הביאו שתי דוגמאות בשם הריטב"א (שם): שהאישה עזבה בגלל שחששה להתייחד עם בניו [במקרה שאינה אימם]. ושעזבה בגלל שהשכנים באותו מקום מוציאים עליה שם רע. והביאו דוגמא נוספת בשם המרדכי (כתובות סי` רסז): שעזבה את ביתה בגלל שהתקוטטה עם בעלה. ועל אחת כמה וכמה כשעזבה את בית בעלה בגלל שזה הכה אותה, כמו שפסק הרמ"א בסי` קנד (סעי` ג`)
דוגמא נוספת שהביא הב"י (סי` עז) בשם הרשב"א, של אישה שעזבה את בית בעלה בגלל מריבה, וכעת אינה מוכנה לחזור עד שבעלה יפייס אותה. גם אישה זו תקבל מזונות מלאים, משום שאנו מקבלים את טענתה שהתעכבה עד שבעלה יבא ויפייס אותה ותחזור לביתה.
ודיברנו על קטטה עם הבעל והשכנים. ומה יהיה כאשר בני הזוג גרים בשכנות עם הוריו ואחיו של הבעל, והאישה התקוטטה עם חמותה וגיסותיה, וברחה, וכעת תובעת מזונות?
על כך נוכל ללמוד מדברי הרמב"ם (הל` אישות פי"ג הי"ד) שכתב שאישה יכולה למנוע מקרובי בעלה שיבואו לבקרם, ויכולה להתנגד לכך שיגורו איתם באותה חצר. ומאותו טעם לכאורה תוכל גם לעזוב את ביתה אם הבעל בחר לדור בסמיכות לקרוביו.
אלא שהמגיד משנה (שם) כתב שלא בכל מצב מקבלים את דברי האישה על כך שקרובותיה מצערות אותה, אלא רק כשיש אומדנא שהאמת איתה. וכך פסק הרמ"א (סי` עד סעי` י`).
והפת"ש (סי` עד ס"ק א) רצה ליישב את דברי הרמב"ם עם דברי המגיד משנה, ולשם כך חילק בין קרובותיו לקרוביו. כלומר, שכאשר האישה טוענת שהנשים ממשפחתו של הבעל מצירות לה, נאמנת בכל אופן, משום שדבריה מסתברים שהרי דבר זה מצוי הוא. אבל כאשר טוענת שהגברים ממשפחתו של הבעל מצירים לה, אינה נאמנת בלי ראיה.
למדנו שאישה נאמנת לומר שקרובותיה מצד בעלה מצערות אותה, ומשום כך, אם הבעל מתעקש לדור לידם, יכולה האישה לעזוב עד שהבעל ימצא מקום מגורים אחר, ובינתיים חייב במזונותיה.
וראיתי בשו"ת יביע אומר שהורה אחרת, משום שכתב שדברי הרמ"א שמקורם בדברי המגיד משנה, לא התקבלו על דעתו של המחבר. ומשום כך פסק שבכל אופן האישה צריכה להביא ראיה שאכן קרובותיה מצד בעלה מצירות לה. ורק אז תוכל לעזוב את בית בעלה ולתבוע מזונות.[/fusion_text][/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]
תגובה אחת
השאלה נשאלת מאיזה סיבה האישה עזבה
אם בגלל שהבעל לא בסדר ומתנהג ח"ו באלימות מכל סוג שהוא בוודאי שהבעל חייב במזונות
אבל אם האישה עזבה מסיבה אחרת שאינה מצדיקה את עזיבתה אזי אין הבעל חייב במזונות אישה
אבל במזונות ילדים תמיד הבעל חייב