English מפת אתר  צור קשר 
רבנות אודותינו הלכה שבועית שאלות בהלכה מסלולי לימוד דף הבית
הסמכה לרבנות הראשית
ראשי

שאלה רצינית מבית הדין

האם בני הזוג חייבים בסידור גט פיטורין, או שמא נאמר שמאחר שבני הזוג לא עשו חופה וקידושין כדת משה וישראל, אפשר להתיר את נישואיהם בלא גט?

שאלה רצינית מבית הדין


 


שאלה הלכתית מעשית שנידונה באחד מבתי הדין בארץ, עם שינויים מתחייבים קלים.


 


שאלה:


 


בני זוג הגיעו מארץ עם רשיון העסקה של עובד זר. הבעל הגיע ראשון, ומצא את דרכו לבית דין רבני מוסמך ועבר גיור כדת וכדין. האישה הגיעה שנה אחריו, וגם היא עברה גיור כדת וכדין. לאחר הגיור, בני הזוג המשיכו לחיות יחד, אך לא עשו חופה וקידושין כדת משה וישראל. אחרי שנים, התייצבו השניים שוב בביה"ד הרבני והפעם בתביעת הבעל לגירושין.



כעת ביה"ד מתחבט בשאלה, האם בני הזוג חייבים בסידור גט פיטורין, או שמא נאמר שמאחר שבני הזוג לא עשו חופה וקידושין כדת משה וישראל, אפשר להתיר את נישואיהם בלא גט?


אשמח לשמוע את עמדתכם בעניין.


 


תשובת הרב עידו שחר שליט"א


ללומדים היקרים שלום וברכה


קראתי בעניין רב את תשובותיכם המחכימות, כ"א לפי כבודו מעלתו ותורתו.


כמה מהלומדים, הרב יהודה טולדנו והרב משה חושן, עוררו את שאלת כשרות הגיור. ואכן שאלה היא, אך החלטנו לא לעסוק בה במסגרת זו, ולצאת מנקודת הנחה שהגרות היתה כדין.


הלומדים כולם, נגעו בנקודה העיקרית, האם היו כאן קידושי ביאה, ושאלו ודרשו, ואף הביאו מקורות הלכתיים חשובים שיוזכרו להלן.


השיח בין הלומדים היה בשני מישורים, במשמעות שיש לנישואין האזרחיים שקדמו לגיור. ובאומדן דעתם של הגרים, בעניין כוונתם ורצונם בקידושי ביאה.


אלו הן שתי הנקודות החשובות כפי שתראו להלן.


הרב אברהם קהת כתב שעצם העובדה שבני הזוג ביקשו גט מלמדת שחייהם המשותפים היו כדת משה וישראל. אך זה אינו מדויק, כפי שכתב הרב עו"ד שרעבי, שבני זוג יהודים אזרחי ישראל שרוצים להיות מותרים להינשא בקהל ישראל, צריכים להתיר את נישואיהם בבית הדין הרבני, כך שלא היתה לצדדים הרבה ברירה.


הרב אברהם ביטקין כתב שכאשר בני זוג חיים ביחד ויוצא עליהם קול של ידועים בציבור, זה מחייב גט לחומרא. זו דעתו של לומד נוסף שלא חתם את שמו.


הרב ביטקין צודק שיש משקל לקול בהלכה [עיין אבה"ע סי' ו סעי' ד], אבל רק כאשר הקול מבסס חשש לקידושי תורה, וידועה בציבור זה מעמד משפטי ולא הלכתי.


דברים קרובים כתב לומד בשם יהודה, שיש חשש של מראית עין, שיאמרו שאישה עוזבת את בעלה בלי גט. אך כאמור, עצם הזוגיות לא מחייבת גט, גם לא משום מראית העין, אלא רק כאשר יש קידושין או חשש קידושין.
הרב יהודה טולדנו, לאחר שהתייחס לנושא הגיור, כתב שעצם המחשבה שאיש כזה יקדש את אשתו בקידושי ביאה היא חוכא ואיטלולא. לא הייתי משתמש במונח כזה על דבר שהפוסקים דשו בו, אבל בודאי שיש לכל הפחות ספק בכוונתם של בני הזוג הללו כמו שנראה להלן.


לומד בשם אביחיל [השם המלא כנראה שמור במערכת], נגע ברוב הנקודות שאכתוב להלן, באשר לאפשרות שהיו כאן קידושי ביאה.


הרב נחום ווסקובויניק כתב סברא שקבלה מקום של כבוד בין הפוסקים, שאי אפשר להתייחס לקשר מתמשך בין בני זוג כאל זנות בעלמא, ובודאי היתה כאן כוונה של קביעות.


הרב אבי יהב כתב על כך שאין לתת משקל לנישואין האזרחיים שהיו בעודם גויים, משום שזו הסטוריה, וכעת בני הזוג התגיירו כדין. סברא זו נכונה ומקובלת על הפוסקים, כמו שנראה להלן.


לומד בשם אריאל כתב שאם אנו מניחים שבני הזוג התגיירו כדת וכדין ולמדו וקיבלו על עצמם את מה שגר לומד ומקבל על עצמו, אז יש מקום להניח שהיו קידושי ביאה.


מאידך הרב נתן גרינוולד כתב שזה שבני הזוג לא טרחו לעשות חופה וקידושין כדין, מלמדת על רצונם בנישואין כדין תורה. הרב גרינוולד ציין גם לכמה טעמים להקל שאכתוב בהמשך.


הרב צבי מאזוז ציין לדברי הרמ"א בסי' כו, ולדברי הפת"ש במקום. ואכן, אלו הפוסקים שמדברים ישירות על מקרה זה, אך יש עוד צדדים לכאן ולכאן כמו שתראו להלן.


הרב משה חושן כתב מאמר קצר בעניין, וציין לדברי בעל הצפנת פענח שכתב שגם אצל גויים יש אישות כמו שנאמר 'ודבק באשתו'. כמו כן עסק בהשלכות של התרת הנישואין בלא גט על מעמדם של בתי הדין בישראל.
דברי הצפנת פענח מכוונים לסברא שכתב הריב"ש, שבזה ארחיב להלן. באשר למעמדם של בתי הדין הרבניים, יש בדבר חילוקי דעות בין הדיינים, האם נכון להכיל כמה שיותר מקרי נישואין בבתי הדין, או שראוי ונכון לעסוק רק בבני זוג שנשאו כדת וכדין.


עד כאן סיכמתי את דברי הלומדים, שהחכימו אותי מאוד בדבריהם והעשירו את הדיון. כעת אפרוש לפניכם את מאמר הפוסקים הראשונים והאחרונים בעניין זה, בקיצור המתבקש כמובן.וזה החלי.


זה דבר ברור שעצם פעולת הרישום בערכאות האזרחיות, אין לה שום משמעות הלכתית, גם כאשר הדבר נעשה אצל בני זוג יהודים מאז ומעולם, על אחת כמה וכמה כאשר הרישום נעשו טרם הגיור.


הדיון אם כן, מתמקד באפשרות שהאיש קידש את האישה בביאה בתחילת חייהם המשותפים.
ומדוע שיקדשה בביאה? הגמ' בגיטין ובעוד מקומות מלמדת אותנו כלל, ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ולכן יש להניח שקידש את האישה בביאה.


הרמב"ם (הל' גירושין פ"י ה"ט) פוסק שחוששים לקידושי ביאה רק כאשר היה פעם קשר של קידושין בין האיש לאישה. כמו למשל, כאשר בני זוג התגרשו, וחזרו והתייחדו, אז יש חשש לקידושי ביאה. אבל כאשר פנוי בא על פנויה אין חשש כזה.
הגאונים (עיין רי"ף יבמות ה ע"ב) חולקים על הרמב"ם. ומרן השו"ע באבה"ע סי' קמט סעי' ד' פסק כדעת הרמב"ם. מאידך, הרמ"א באבה"ע סי' לג הביא את דעת המרדכי (קידושין סי' תקלג) שחולק וסובר שגם בפנוי ופנויה נאמרה ההלכה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ועיין גם בשו"ע סי' קנו סעי' ב' ובב"ש שם.


הריב"ש (סי' ו) הוסיף שכאשר בני הזוג נישאו בערכאות אזרחיות, אז לכל הדעות האיש לא מקדש את האישה בביאה, משום שגילה את דעתו שאינו חפץ בנישואין כדת משה וישראל,  אם כן, מדוע שיקדשה בביאה אחר כך.


הריב"ש מוסיף גם, שנישואין אצל גוים מעצם טיבם, אינם כנישואין אצל ישראל, ולכן אין לראות ברצון לקשר נישואין לפי מנהגי הגויים גילוי דעת שבני הזוג רוצים גם להיות נשואים כדת משה וישראל.


בספר צפנת פענח לגאון הרוגוצובר חלק על זה, וכתב שגם אצל גויים יש אישות, כמו שלמדנו מהפסוק 'ודבק באשתו' אמרו חז"ל ולא באשת חברו. ולכן הנישואין בערכאות מראים על רצון לאישות שיכול להשליך על קידושי ביאה בהמשך.


והשו"ע אבה"ע סי' קמט סעי' ה' הביא את דברי הריב"ש להלכה, גם הרמ"א הביא את הדברים באבה"ע סי' כו סעי' א.  וז"ל שם:
עכו"ם שנשא עכו"ם, וכן מומר שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אף על פי ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא.


ובספר המקנה שם כתב וז"ל:


נראה פשוט שאם דר עמה לאחר הגרות אמרינן שאין אדם עושה בב"ז... ונראה שאפילו נתייחד עימה לבד אחר הגירושין צריכה גט כמו מגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי דאמרי ב"ה דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה.... כוון שלבו גס בה, וכ"ש הכא שדעתם לגור יחד.


המקנה משווה בני זוג גרים לגרוש וגרושה שהתייחדו. אך אין כאן סתירה לדברי הריב"ש, משום שבריב"ש מדובר בבני זוג שלא שינו את מצבם מאז הנישואים האזרחיים. ובמקנה מדובר בבני זוג שהתגיירו, ויש להניח שכשם שנחה עליהם רוח טהרה ורצון להתגייר, כך יש להם רצון לעשות קידושי ביאה, כדי לחיות יחד בהיתר.


אך למרות דברי המקנה, יש מקום לצדד ולהקל בנדון דידן מכמה טעמים שכתבו הפוסקים בנדון הכללי של נישואין אזרחיים.
1. הריב"ש באותה תשובה הוסיף טעם לקולא, שכדי שיקדש אדם בביאה, צריך שעדים יראו את האיש והאישה מתייחדים, והאיש והאישה יהיו מודעים לכך. ואצל בני זוג שנישאים באזרחי, אין עדים שעוקבים אחריהם לראות שהם מתייחדים, וגם אם ישנם עדים כאלה, האיש והאישה לא היו מודעים להם.


כנגד הטעם הזה, כתבו הפוסקים שהעובדה שכולם יודעים שבני הזוג מתייחדים וחיים חיי אישות לאחר הרישום האזרחי, שקולה לעדות של עדי יחוד. דעה זו הובאה ברמ"א סי' קמט סעי' א'.


טעם זה שייך גם בנדון דידן.


2. טעם נוסף לקולא שכתב הריב"ש, שכאשר האיש פרוץ בעריות, או כאשר הוא פרוץ ומופקר בהתנהגותו באופן כללי, לא חוששים שקידש את האישה בביאה. הרמ"א בסי' לג סעיף א', הביא את הטעם הזה להלכה.
ובהגדרת אדם פרוץ, האריכו והרחיבו הפוסקים. נציין לדברי הח"מ בסי' כו ס"ק ה, והט"ז סי' קנו ס"ק א, ושו"ת מהר"ם אלשיך סי' ג'. ויש אומרים שכאשר אדם כשר שמדקדק במצוות נכשל ובא על פנויה, גם הרמב"ם מודה שחוששים לקידושין. ועיין בסמ"ע חו"מ סי' רעט ס"ק יח. ובש"ך שם ס"ק ד', ובשו"ת מבי"ט ח"ב סי' לה, ובשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' מה. ובכנה"ג בחו"מ שם.


טעם זה שייך גם בנדון דידן שהצדדים לא שומרים תומ"צ.


3. טעם נוסף לקולא, גם הוא בריב"ש, שבדרך כלל אנשים שנישאים בנישואים אזרחיים לא מקפידים על הל' נידה, ומי שלא חושש לעבור על איסור נידה, בודאי לא חושש מביאת זנות.


מנגד יש פוסקים שכתבו, שגם כאשר אנשים נכשלים, הם מנסים לתקן כמה שאפשר, ואם אפשר לקדש בביאה, יש להניח שכך עשו.


רוב האחרונים מצדדים בטעם שכתב הריב"ש. ואולם, מדברי הב"ש (סי' כו ס"ק ג) והח"מ (שם ס"ק ג) משמע שגם כאשר האישה היתה נידה יש להחמיר. ועיין באגרו"מ אבה"ע ח"א סי' עד שהאריך בביאור דבריהם.


האחרונים עוררו שמהטעם הזה שכתב הריב"ש, אפשר למצא סיבות נוספות להקל. כמו העובדה שהאיש בא על האישה בלי כתובה, וביאה בלי כתובה היא ביאת זנות כמו שפסק השו"ע אבה"ע סי' סו סעיף א' [עיין מקנה סי' כו שם]. וכמו העובדה שהאיש בא על האישה בלי ברכות החופה, שגם זה איסור, כמו שפסק השו"ע אבה"ע סי' נה סעיף א.


אך יש פוסקים שסוברים שרק אנשים שעוברים על איסור חמור כאיסור נידה, מקלים בביאת זנות.
טעם זה שייך גם בנדון דידן, שלפי הנראה בני הזוג לא שמרו תומ"צ.


4. טעם נוסף לקולא, על פי מה שכתב הרמב"ן (בתשובות המיוחסות סי' רפד) שמותר גם להדיוט שאינו מלך לחיות עם פלגש, שהיא אישה שמיוחדת לו לאישות, אך בלי קידושין. לפי זה, כאשר איש ואישה חיים יחד בקביעות, זו אינה ביאת זנות ואין סיבה שהאיש יקדש את האישה בביאה.


ואולם, יש פוסקים שחולקים על הרמב"ן. עיין ברמ"א סי' כו סעי' א', ובב"ש שם. ולהרחבת העיון בעניין, עיין גם בשו"ת בית אפרים אבה"ע סי' מא. ועיין בשו"ת הרא"ש כלל לב אות א.


טעם זה שייך גם בנדון דידן, שבני הזוג חיו יחד בקביעות כמנהג איש עם פלגשו.


5. טעם נוסף לקולא, שהוזכר בתרומת הדשן (סי' רט) שזה דבר שאינו מצוי כלל שאיש ואישה שהתפתו ליצרם, יתכוונו לקידושין, ובזמנינו הדבר מצוי אף פחות. אמנם, טעם זה לא נכון בבני זוג שמיסדו את הקשר ביניהם, אבל מצאנו בפוסקי זמנינו סברות דומות שכולן סובבות סביב ציר אחד, שבזמן הזה אנשים לא מעלים על דעתם את האפשרות לקדש אישה בביאה. ובעניין זה עיין גם בתשובת היכל יצחק אבה"ע ח"ב סי' כט ל'. ובתשובת שאגת אריה שהובאה בשו"ת בית אפרים אבה"ע סי' מא.


טעם זה שייך גם בנדון דידן, בפרט כאשר מדובר באנשים שהרקע שלהם ביהדות חלש מאד.
6. טעם נוסף לקולא, שמעשה קידושין מורכב מנתינה ואמירה, ולכן גם אם נניח שהאיש התכוון לקדש בביאה, הן לא שמענו ממנו לשון קידושין. ובעניין זה דנו הח"מ (ס"ק ה) והב"ש (ס"ק ה) בסי' לג.


וטעם זה שייך גם בנדון דידן, שכן ברור שמי שלא עשה חופה כדין לא טרח לומר לשון קידושין לפני הביאה.
7. טעם נוסף לקולא, שביאת איסור לא יכולה לחולל קידושין. סברא זו הוזכרה בר"ן (קידושין ה ע"ב מדפי הרי"ף). אבל האחרונים נקטו להלכה שגם ביאה אסורה מחוללת קידושין.
גם טעם זה שייך בנדון דידן, שבני הזוג לא שמרו מצוות כפי הנראה, והביאה היתה באיסור.


8. טעם נוסף לקולא, בשו"ת בנימין זאב סי' קיב, שכאשר אדם נושא אישה בנישואין אזרחיים, ורוצה אחר כך לקדש בביאה, חכמים מפקיעים את קידושיו.


טעם זה לא שייך בנדון דידן, משום שהנישואין האזרחיים נערכו לפני שבני הזוג התגיירו.
בשו"ת אגרו"מ ח"א סי' עד הביא את דברי המהרי"א הענקין שכתב שיש להחמיר בנישואים אזרחיים, ודחה כמה מטעמי ההיתר שהזכרתי. הנימוק העיקרי שכתב הוא שקידושין של התורה אינם רק פעולה קניינית אלא פעולה שמשקפת את רצונם של הצדדים לחיות יחד. ולכן גם כאשר הצדדים נשאו באזרחי, יש לומר, שמיסוד הקשר בערכאות האזרחיות גורם לבעל לרצות לקדש בביאה. ולפי דעה זו, כל הטעמים הנזכרים שעוסקים באומדן דעתם של בני הזוג, אינם נכונים כאשר מדובר בנישואין אזרחיים, משום שהמהלך הזה של רישום נישואין כמוהו כגילוי דעת על רצון בחיים משותפים, ודי בזה כדי להניח שהיתה כוונה לקדש בביאה.


ובשו"ת אגרו"מ שם דחה את דבריו וכתב שבני זוג שנשאים באזרחי אינם מעוניינים בנישואי תורה ששונים באופן מהותי ותכליתי מהנישואין האזרחיים. ולמעשה הורה שלכתחילה צריך גט, ובשעת הדחק אפשר להקל ולהתיר את האישה ללא גט.
בכבוד רב,


הרב עידו שחר


מנהל תוכנית גיטין - לימודי דעת


 


__________________________________________

בית המדרש – לימודי דעת


חלק בלתי נפרד מפעילות מרכז לימודי דעת הינו מתן מענה הלכתי לשאלות הפונים, מאגר השאלות הזורם ללא הרף אל רבני התוכניות שליט"א מעיד על רצון עז מצד ציבור המתעניינים לשאול ולדרוש בהלכה.


אתם מוזמנים להשתתף ולחוות דעתכם


 


 


 

שלח לחבר  |  הדפס  |  הוספת תגובה נתקבלו 0 תגובות
נושאים נוספים
מי דעת
חברה לבניית אתרים
דף הבית | אודותינו | מסלולי לימוד | שאלות בהלכה | הלכה שבועית | כתוב לנו | מפת אתר
בראשית | פרשת השבוע |
מקוואות | אבלות | עירובין | נדה | שבת | איסור והיתר | קידושין | מילה וגירות |
לימודי סמיכה:
הלכות דיינים | עדות | נזקי שכנים | שותפין | שכירות פועלים | גיטין | הלוואה | דיינות:
מועדים | בר מצוה | שבת הלכה למעשה | אתיקה בעסקים | כשרות המטבח | רפואה בהלכה | לימודי הלכה: