English מפת אתר  צור קשר 
רבנות אודותינו הלכה שבועית שאלות בהלכה מסלולי לימוד דף הבית
הסמכה לרבנות הראשית
ראשי

פג תוקפו של הציק?

הלה טען שיש אצלו צ`ק שלי ע"ס 1400 ש"ח מלפני 14 חודשים!!


פג תוקפו של הצ'ק?


 


שאלה:


 


ממי מקבלים טלפון ביום שישי שעה לפני שבת? לרוב זה מקרובי משפחה שרוצים לברך בשבת שלום אני קבלתי טלפון מאלמוני שבקש לפגוש אותי מיד במוצאי שבת, הסברתי לאיש שאנחנו בערב חתונת בני, כך שאין לי זמן מיותר ושאלתיו במה העניין, הלה טען שיש אצלו צ'ק שלי ע"ס 1400 ש"ח מלפני 14 חודשים!! והוא מבקש את פדיונו, בקשתי שיחזור אלי ביום ראשון, במוצאי שבת מצאתי את עצמי נובר בכל ספיחי הצ'קים של השנתיים האחרונות ולא מצאתי את שמו, התחלתי בחיפוש ממוקד לפי הסכום הנקוב וראיתי כי רשמתי צ'ק כזה לחנות למוצרי חשמל והתאריך דוקא התאים לי, צלצלתי לבעל החנות והוא אכן העביר את הצ'ק הלאה, סוף הסיפור שהצ'ק כנראה עבר עוד כמה ידיים ופתאום התעורר לחיים, אשתי טוענת שאין לי מה לחשוש, כיון ש"פג תוקפו הצ'ק מת", ואני כבר בדרך לשאול את הרב שלי,


תרשו לי לשתף אתכם שממש לא מתאים לי להוציא סכום כזה בימים טרופים כאלה,


מחכה גם לתשובה שלך


חיים 


 


תשובת הדיין הרב יצחק צבי אושינסקי שליט"א:


 


שלום לחיים השואל הנכבד - בעל הצ'ק.
שאלתך עדיין מעוררת עניין אצל מאות מתעניינים, מהם שולחים אלינו תגובות בלי סוף


מרגש לקרוא תשובות של פונים, המשתתפים איתך ומזדהים עם קושי ה'הוצאה הגדולה הבאה בהפתעה' דוקא בעיתוי של שמחה.
תודה מיוחדת לרב עידו שחר שליט"א, לרב נחום ווסקובויניק, לרב משה צבי כהן, לרב יואל אנסבכר, לרב אבי יהב, לרב גרידיש מאיר, לרב טולדנו יהודה, לרב עמיחי, לרב ישי בן אלי, לברל'ה, לרב צבי מזוז מצרפת 
ישר כח לכל המשיבים וגם לאלו שהעלימו את שמם
לבקשת המתעניינים הבאנו את תשובותיהם של חלק מהמשיבים, התשובות כתובות כמות שהן, ללא עריכה, בעיקר כדי שתחושו את הלך הרוח .

נפתח בתשובתו של הדיין הרב יצחק צבי אושינסקי שליט"א, דיין בביה"ד בחיפה וראש תוכנית דיינות במרכז לימודי דעת אליו הפנינו את השאלה, להלן תשובתו:

ראיתי תשובות הלומדים, כאשר הבולטת ביניהם היתה ההנחה כי לא יהיה זה מוסרי להתנער מהחוב, כאשר ידוע ודאי לנותן השיק כי הכסף לא יצא עדיין מחשבון הבנק שלו, ואכן הדברים ראויים ונכונים, ואפרט מעט.
צדדי השאלה הם, האם מסירת השיק הוי כפירעון חוב גמור, כמסירת כסף ממש, וממילא אין לנותן יותר אחריות על כך, או שמא הוי רק כמסירת שטר חוב, אך עדיין קיימת לנותן אחריות עד לגביית הכסף מחשבונו.
ראשית יש לבאר כי אף אם כלפי החוק לא ניתן לגבות שיק לאחר חצי שנה, אך ביחס לדין תורה החוב עדיין קיים, אף בחלוף הזמן, ענין זה הודגש אף ע"י כמה מהלומדים (ראו בהמשך)
ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' קלא) אודות מי שנתן שיק ומסרו המקבל לאחר, וראה שהשיק לא נפדה במועדו, שאין נותן השיק חייב לפרוע עוד פעם לראשון, שהרי כבר פרע בשיק, והמקבל מסר זאת לאחר במקום מעות, ויתכן ויבוא השני שמחזיק בשיק ויתבע מהמושך, ואף אם הבנק לא יתן לו כסף, עדיין לא נפטר בעל השיק ממנו, ואם יוציא  השני השיק, יהיה מחויב לשלם לו ע"פ דין תורה.
משמע מדבריו, שאמנם לראשון לא צריך לשלם, מחמת הסיבה שמביא, אך לשני שמחזיק בשיק, כן יצטרך לשלם.
ועין בספר 'שורת הדין' (כרך יז) מאמרו של הגר"י אליעזרוב, דיין ירושלים, שדן אודות שיק שאבד, וכתב שמסירת שיק זהו סוג של פירעון, ואם אצל הסוחר הראשון נאבד השיק או נשרף, ולא יבוא עוד לידי פירעון (או כגון שפג תוקפו, כמו בנידון דידן), חייב לשלם את החוב לסוחר הראשון, שעדיין לא היה פירעון גמור. אך אם הסוחר הראשון מסר את השיק לאחר עבור סחורה שקבל ממנו, ונאבד השיק מהשני, הרי הראשון לא הפסיד כלל, והוא כבר גבה החוב וקיבל סחורה בשווי כסף עבור השיק. והוא לא יוכל לגבות פעם נוספת מנותן השיק. אך כתב שיש לדון ביחס לסוחר השני, האם נותן השיק יוכל לומר לו "לאו בעל דברים דידי את, שהרי לא היה לי מעולם חוב כלפיך, ומזלך גרם, ואיני חייב לשלם לך השיק שנשרף". וסיים שם שאילו לא היה נאבד השיק או נשרף, היה יכול הסוחר השני לגבות חובו מהבנק דרך השיק, נמצא שנותן את השיק למי שחייב לו או מי שבא מכוחו, שיגבה מהכספים שלו בבנק, לכן מסתבר שצריך לשלם אף לשני, אף אם נשרף לו השיק וברור שלא יבוא לידי גביה.
וראה עוד בספר 'פתחי חושן' (הלכות הלוואה, פרק ב סוף ס"ק צג) שכתב כי האחרונים דנו בענין שיק, כגון שקיבל שיק תמורת סחורה, אך אם איבד השיק ולא קיבל כל תמורה, אז בשט"ח ברור שיש חיוב לפרוע כאשר יתן לו בטחונות, ואף בשיק, לסברת המשאת משה והחקרי לב, שדינו כשטר לכל המוציאו והוי כגבוי, אין לומר שנתינת השיק הוי כפירעון ממש, שהרי סוף סוף ממונו בידי מושך השיק דהיינו בעל החשבון, ולכן נראה פשוט שאם יודע שנאבד השיק, בין שנאבד מידי המקבל או מידי היד הבאה אחריו שקבלה אותו, חייב בעל החשבון-בעל השיק, לפרוע סך השיק כנגד בטחונות, כדין נאבד שטר.
וראה עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן קיט) שסבר שכל שיק הוי התחיבות מדינא דמלכותא לכל המוציאו, ומשמע שקיימת התחייבות מפורשת כלפי מי שמוציאו. וע"ע במאמרו של הגר"י אליעזרוב שם שכתב כי נראה לומר שחיוב בשקים הוי כסיטומתא, ואם לא פירש ע"ג השיק שם המוטב, ההתחייבות היא לכל מי שמוציאו, וזה בגדר מנהג הסוחרים לזכות בגוביינא מהבנק כמו בסיטומתא.
לאור כל האמור, ודאי שחייב לפרוע למי שמוציא השיק, אף שחלף זמן הפירעון, אף שרשאי לקבל בטחונות או התחייבות כדי שלא יסתכן בתשלום כפול או תביעה עתידית.
אודה בזאת לכל המשיבים שטרחו להתעסק בשאלה המוצגת, וחלק ניכר מהסברות שהובאו הינו נכון
בברכה,
יצחק אושינסקי
דיין חיפה




שלום וברכה ושבוע טוב לחיים
אשיב בקצרה.
שיק בהגדרתו הוא הוראת תשלום לבנק. פוסקי זמנינו דנו האם יש לו דין של שטר. אך למעשה מנהג המדינה להתייחס אליו כאל הודאה גמורה בחוב. לכן גם כאשר אין תוקף חוקי לשיק, עדיין רואים בו הודאה על החוב לפי מנהג המדינה, ועליך לשלם את הסך הנקוב בו.
עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' קלא שדן במקרה דומה וכתב בפשטות שהמשלם בשיק חייב לשלם את הסך הנקוב בו. על אף שס"ל ששיק הוא כמו שטר ממרני שמוזכר בפוסקים שהוא שטר חוב סחיר.
הרב עידו שחר
מנהל תוכנית גיטין.


שלום לך


לגבי ההלכה, אינני יודע, למרות שדי ברור לי שאתה חייב.
אך בודאות אוכל לומר לך כי המחזיק בשיק יוכל לפתוח נגדך תיק בהוצל"פ.
מציע להגיע עימו להסדר על תשלום דחוי.
מזל טוב ובשורות טובות
ישי בן אלי



שלום רב,
1. קודם כל, מומלץ בחום להמנע ממצב זה מלכתחילה וזאת ע"י סימון "למוטב בלבד" על הצ'ק.
2. ע"פ תיאור של המקרה הצ'ק שבנדון לא היה למוטב בלבד הן לא סומן עליו "קרוס", כלומר מדובר בצ'ק שכיר שהוא אמצעי תשלום לכל דבר אך עם תוקף מוגבל. משמעות הדבר היא, שהתחייבות שחייב לקח על עצמו בכתיבת צ'ק זה ניתן לנסח אותה כך "אני מתחייב לשלם 1400 ש"ח למי שיגיש צ'ק זה לפדיון בין תאריך הנקוב על הצ'ק לבין זמן תפוגת התוקף שלו". התחייבות זו הייתה מוסכמת על כל אחד שצ'ק זה הועבר אליו.
3. לכן יש לבדוק האם האדם שמבקש לפדות את הצ'ק קיבל אותו כאשר הוא היה בתוקף או שהוא קיבל אותו כבר פג תוקף.
4. אם הוא קיבל אותו פג תוקף, הרי שהוא צריך לבוא בטענות למי ששילם לו באמצעי תשלום לא קביל (מקח טעות).
5. אם הוא קיבל את הצ'ק כאשר הוא היה בתוקף ולא פדה אותו בזמן אין לו לבוא בטענות לאיש אלא לעצמו.
6. לכן ע"פ דין אין חיים חייב לפדות לו את הצ'ק

אבל,
7. ניתן לגשת לשאלה זו לא מדיני מקח וממכר אלא מדיני השבת אבדה. ניתן לראות את הסכום הכסף הנדון כאחד שאבד לאיש המחזיק בצ'ק הפג תוקף ושחיים מצא אותו.
8. ע"פ דיני השבת אבידה אין חובה להחזיר כסף שנמצא, אך יש לעשות זאת לפני משורת הדין (כמו במקרה שפלוני ראה כסף שנפל מכיסו של אלמוני וידוע בודאות מי איבד אותו).
9. לכן טוב יעשה חיים עם הוא יסכים לפדות את הצ'ק, אך היות ומדובר בטובה ולא בחובה רשאי חיים לפרוס את התשלום ע"פ נוחיותו כדי לא להפגע ע"י תשלום סכום גדול במועד לא צפוי.

בברכה,

נחום ווסקובויניק


שלום,
לדעתי יש לדחות את התביעה לתשלום.
אפרט :
סדר הדברים לבירור הוא כדלהלן:
באיזה אופן ניתן להקנות שטרות?
מעיקר הדין, שטרות נקנים רק בכתיבה ומסירה (שולחן ערוך חושן משפט סימן סו סעיף א). בנדון דידן, התקיימו לכאורה שני התנאים האלו.
אלא שיש מקום לפקפק בשאלה אם אי קיום הסכם שבין התובע לנתבע נחשב ככתיבה המועילה להקנות שטרות...זאת משום, שסוף סוף לא היה כתוב בו 'קנה לך איהו וכל שעבודיה' כפי שנדרש בשטר הקנאה של שטרות.
למרות זאת יש מקום לומר שהקנאת השטר נעשתה במסירה לבד, מכוח 'סיטומתא'. וכן כתב מהרשד"ם (חושן משפט סי' שפ), שניתן לקנות שטרות בסיטומתא.
ואמנם, בנתיבות המשפט (סי' רא סק"א) כתב, שלא מצינו שניתן להקנות שטרות בסיטומתא, אבל הח"מ סובר שדעתו היא דעת יחיד, ולדעת רוב הפוסקים יש לומר שסיטומתא מועילה לקנות שטרות.
האם יש לנתבע טענת 'לאו בעל דברים דידי אתה'?
למרות שבאופן עקרוני ניתן להקנות שטרות במסירה בלבד, מכוח סיטומתא, יש לדון האם חל קניין זה גם בנידון דידן. שכן, הנתבע שכח על קיומו של אותו חוב, והרי זה דומה למה שכתב השולחן ערוך (חושן משפט סימן רט סעיף ב):
האומר לחברו: כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך, אין כאן קניין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביא; וכן כל כיוצא בזה.
הסמ"ע (סק"ב) סובר, שרק אם המוכר יודע מה יש בבית והקונה אינו יודע, אין הקונה גומר בדעתו לקנות; אבל אם שניהם אינם יודעים, יועיל הקניין. וכן היא דעת הט"ז ונתיבות המשפט (סק"ב). אבל הש"ך (סק"ב) חולק, וסובר שאפילו כששניהם אינם יודעים מה יש בבית, בכל זאת לא חל הקניין, ולדבריו יש לומר, שהיות ואין הסכם בין הנתבע והתובע המפרט את מהות העסקה אינו מועיל להקנות את השטר, כיוון שלא ידעו על קיומו.
אם כך, בנידון דידן גם הש"ך יודה. שכן מדובר בשטר בעל ערך, וזה מועיל כדי שיגמרו בדעתם להקנות. והרי זה דומה למה שכתב השולחן ערוך (שם סעיף א):
המקנה לחברו דבר שאינו מסוים, אם היה מינו ידוע אף על פ שאין מדתו ומשקלו ידוע, הרי זה קנה. ואם אין מינו ידוע, לא קנה. כיצד, ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכך וכך; מרתף זה של יין אני מוכר לך בכך וכך; שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך; אף על פי שאין מדת הערימה ידועה, ולא מנין הקנקנים ולא משקל התאנים ידוע, הרי זה ממכרו קיים אף על פי שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם.
אמנם, יש לפקפק בעצם ההנחה שמנהג הסוחרים כיום הוא לקנות שטרות גם אם אינם עשויים כתיקון שטרות, וגם כשקונים אותם הוא רק כשנעשה על כך הסבה בחתימת המלווה וכדומה, ולכן אין לומר שמועיל כאן קניין סיטומתא. וממילא שייכת כאן הטענה 'לאו בעל דברים דידי אתה'.
בברכה,
יואל אנסבכר , רואה חשבון


  


עוד לפני הדיון ההלכתי - קיבלת מוצר ובפועל לא שילמת עליו. גם אם בעל הבית היה לא בסדר שלא הפקיד את השיק, נראה לי ברור שהנכון הוא לשלם על מה שאתה כבר נהנה ממנו..
עמיחי



שלום וברכה,
ראשית אומר שע"פ החוק (בין מצד מנהג המדינה ובין מצד דינא דמלכותא וכד') שיק בן יותר מ6 חודשים אינו קביל להצגה בבנק אך הוא בהחלט קביל להצגה בבית המשפט כהוכחת חוב ועל כן במקרה זה ברור שהן מצד ההלכה החוב קיים ללא שום פקפוק, הן מצד החוק החוב קיים והן מצד עצה טובה על מנת להימנע מתשלומי עמלות, שכר טרחת עו"ד וכד' יש לשלם את השיק בהקדם.
ל"מאי דקסבר" שאכן השיק בטל (כפי שאכן ע"פ החוק לאחר 25 שנים מיום פרעון השיק) נראה לי לדון מכמה אופנים.
א. שטר שנמחל שעבודו. מבואר ששטר שנמחל שיעבודו הרי הוא מחול ולא יכול המחזיק בו לבוא בטענות (בדיני אדם) לאיש. אך בנידון דידן לא נמחל שיעבוד החוב ומקבל השטר (חנות מוצרי החשמל) לא אומר מחלתי. יתר על כן ע"פ מנהג המדינה שיק הוא חוב למוכ"ז ואין רשות למקבל השיק הראשון למחול את שיעבודו ועל כן גם הלכתית לא יתכן למחול את השיעבוד באופן שאינו מועיל ע"פ מנהג המדינה כאשר השיק הוא שיק של בנק שמתנהל ע"פ חוקי המדינה.
ב. מדין נהנה. מבואר שהיורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות אם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח ואם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה. במקרה דנן האדם נהנה ממה שקנה ולכן בכל מקרה יצטרך לשלם שווי מינימאלי של המוצר אותו קנה. אם נסמוך רק על סברא זו יוכל האדם דנן לומר שיכול היה למצוא את המוצר במחיר זול יותר במקום אחר ולהיפטר מההפרש.
ב. נראה להביא ראיה מעניין גזל מטבע ופסלו המלך. במקרה כזה יכול להחזיר לו את המטבע בעין ולומר לו שלך לפניך והרי הוא פטור. לכאורה מקרה זה דומה בעיקרון למקרה דנן כיון שיש חוב אמיתי אך החוק "פסל" אותו ואמר שאינו בתוקף. אך הראה היא הפוכה מכיון שברור שבגוזל מטבע והשתמש בו ופסלו המלך אינו יכול להחזיר מטבע דומה אחרת ולומר שלך לפניך. הרי שכל דין מה שיכול לומר לו שלך לפניך הוא באופן שאומר לו כל הזמן זה היה שלך אף שזה היה ברשותי. לענייננו כיון שאותו אדם קנה בחנות ונהנה מהמוצר הרי ברור שהחוב קיים ואף אם פסלו המלך הרי איש לא מחל על החוב הזה וצריך להחזיר אותו כי הוא קיים בכל אופן שיהיה ואינו בטל עד שימחל או יפרע.
לסיכום נראה לענ"ד שיש לשלם את השיק במלואו בכל מקרה.
בברכה,
משה צבי כהן


 


צ'ק הוא מכתב לבנק שישלם למוציא כתב זה מה שכותב הצ'ק חייב לשלם על ידי הכסף המופקד בבנק, ואם הבנק לא שילם בסופו של דבר הרי נשאר התחייבות על קונה הטובין לשלם.
ברל'ה


תוקף של צ'ק נקבע מכוח חק במדינת ישראל, במטרה להגביל את אחריות נותן השיק לנורמה מסוימת.
מבחינה ההלכתית ולמיטב ידיעתי אין תוקף לשטר.
לכן, לדעתי עליך לפרוס את התשלום כך שיהיה לך נח וקל לפרוע את השטר.
Meir Griidish CFO 

לעניות דעתי התשובה פשוטה ביותר:
במישור ההלכתי – אדם קיבל תמורה בגין שיק שנתן, גם אם השיק לא נפדה תוך התקופה שניתן לפדות אותו בחוק האזרחי, הדבר אינו גורע מחובתו המוסרית  וההלכתית הן בדיני אדם והן בדיני שמיים לשלם את השיק ואין ספק שהוא חיב לעשות כן.
במישור המשפטי האזרחי – אותו אדם עשוי להיות חשוף לתביעה אזרחית שכן, תקופת ההתיישנות לתביעה על יסוד עילה שטרית לא חלפה, כך שאין בכלל שאלה.
העיקרון המנחה – לפעול בדרכי יושר כי "כל דרכיו אמת ומשפט". במקום שאין אמת יבוא המשפט – וחבל.

בכל מקרה יש חובה הלכתית לנהוג בתום וביושר.
אבי יהב


מבואר במשנה ובגמרא בבא קמא (דף יד' עמ' ב'), ששומת נזיקין צריכה להיות רק בכסף .
לפיכך אדם המשלם כסף לחברו, כוונת שני הצדדים היא רק לכסף כגופו, ממון.
לפיכך, שטר כסף שווה ממון מחמת עצמו ואננו נחשב כשטר חוב. ולכן מחמת השווה העצמי של השטר (שטר הכסף) גומרים בני אדם ומסכימים בדעתם לקבלו.
הגדר של נתינת שיק, חלוק במהותו מהגדר של נתינת כסף , שיק אננו נחשב לכסף. מכיון שיכול כל אדם לסרב ולא לקבלו אלא לדרוש רק כסף מזומן וכמו כן, בעל השיק יכול לבטלו, מה שלא נכון לגבי כסף מזומן.
יסוד ההבדל, שהכסף גופו ממון כזכור, מה שאין כן שיק שהוא לכל היותר שטר חוב בלבד. כלומר כשבעל החשבון ובעלי החתימות המופיעות בגב השיק מתחייבים אישית למקבל השיק שהוא אחראי כלפיו, שתמורת השיק הנזכר לעיל הוא יקבל את תמורה ממונית בסכום הנקוב בשיק.
ובמידה ומחזיק לא יקבל את התמורה הנזכרת לעיל, (ובתנאי שהשיק בעל תוקף ) , אם השיק יחזור מחוסר כיסוי מתחייבים בעל החשבון וכל אחד מהחתומים האחרים בגב השיק, חייבים לשלם לו הסכום הנקוב בשיק. אם הנזכר לעיל יתבע זה מהם.
מסקנת הדברים:
בשטר כסף , גמירות דעתם של הצדדים היא לקבל שטר שהוא עצמו שווה ממון, לעומת זאת בנתינת שיק, אין הצדדים מתיחסים לנייר עצמו כערך עצמי, אלא להתחייבות האישית של בעל החשבון לשלם את הסכום הנקוב בשיק , לפי ובמידה שהשיק עוד בתוקפו מה שאינו בנידון דדן.
לכן, רבינו חיים , אין לו עכשיו מה לדבר עם בעל החנות,(שקנה ממנו רבי חיים) כי בעל החנות אינו מחזיק כעת בשיק. ומי שהוא מחזיק עכשיו בשיק לא יכול לתבוע את רבי חיים כי במידה ושיק הזה עבר זמנו, לכן בטל קורבנו.
המחזיק האחרון יוכל לתבוע קודמו בשרשרת כלומר מי  שנתן לו ישירות השיק, אם יוכל להוכיח לפני הדיינים, שזה נתן לו שיק שפג תוקפו, וגם אם האחרון לא שם לב לזה, אהחרון  מינוס1 שילם בשטר מזויף והוא נושא באחריות וכן הלאה כל אחד יוכל לתבוע קודמו בשרשרת  לדעת מי שילם בשיק שפג תוקפו.
ולכל מי שהעביר לחברו בשרשרת, השיק כשהיה בעל תוקף , כל השרשרת אינה יכולה לתבוע זה את זה כי אף אחד לא יוכל להוכיח, שבזמן החזקתו בשיק לא היה לרבי חיים כיסוי מספיק בבנק.

מסקנה
אם רבי חיים רוצה לפרוע חובו לשמים, (כי סוף סוף לא שילם הסחורה שקנה) וכשמצבו הכספי ישתפר , עליו לתת הכסף הזה למוסדות תורה וצדקה, כי אינו יודע למי לשלם כי השיק הזה עבר בהרבה ידים ואי אפשר כמעט לברר מי  התרשל נגד מי

צבי מזוז - צרפת

אף על פי שמחוקי המקום פג תוקף הצק, עדיין לפי ההלכה הנך מחוייב לשלם. סך הכל קיבלת תמורה ובצק שילמת את חובך. לא משנה כרגע מה הוא צק בהלכה-נושא מסובך. ולדעתי אם המחזיק בצק יתבע אותך בבית משפט ויביא את כל הראיות הדרושות תצטרך לשלם. לא הבאתי מקורות כי העניין פשוט בתכלית, זה גזל, וחילול השם
טולידנו יהודה


 


____________________________


 


בית המדרש – לימודי דעת


חלק בלתי נפרד מפעילות מרכז לימודי דעת הינו מתן מענה הלכתי לשאלות הפונים, מאגר השאלות הזורם ללא הרף אל רבני התוכניות שליט"א מעיד על רצון עז מצד ציבור המתעניינים לשאול ולדרוש בהלכה.


אתם מוזמנים להשתתף ולחוות דעתכם


 


 


 

שלח לחבר  |  הדפס  |  הוספת תגובה נתקבלו 0 תגובות
נושאים נוספים
מי דעת
חברה לבניית אתרים
דף הבית | אודותינו | מסלולי לימוד | שאלות בהלכה | הלכה שבועית | כתוב לנו | מפת אתר
בראשית | פרשת השבוע |
מקוואות | אבלות | עירובין | נדה | שבת | איסור והיתר | קידושין | מילה וגירות |
לימודי סמיכה:
הלכות דיינים | עדות | נזקי שכנים | שותפין | שכירות פועלים | גיטין | הלוואה | דיינות:
מועדים | בר מצוה | שבת הלכה למעשה | אתיקה בעסקים | כשרות המטבח | רפואה בהלכה | לימודי הלכה: